גורו לכם
   

יואל רחמילביץ' (הפרופסור) ששדד את אוסף היודאיקה של מוזיאון הארץ וניסה לייצר מיליוני כדורי אקסטזי,
משתקם לפני שחרורו מהכלא בעזרת חברתו מיכל נלסון, גרושתו של הכדורסלן קורקי נלסון.

יחד הם שולטים ביד רמה על קבוצה של מחפשי דרך, שסופגים עלבונות, השפלות וניבולי-פה ומנהלים טקסי אכילה, ניקיון והתעמלות ספרטניים. חלק מפורשי הקבוצה מעידים על פחדים, חרדות ותופעות של תלות קשה בנלסון ובגורו ממעשיהו

 

בהשראתו נלסון מטיפה לאהבה טוטאלית ולזיכוך פנימי, יואל רחמילביץ' בהארכת מעצר

"בוא אלינו, אלינו, אלינו לכת/ כאן שוטפים לכולם את המוח/ תעזוב ת'הורים/ וגם בלי זיונים / תשלם ותוכל גם לשמוח"

 (מתוך 'בוא אלינו לכת,' שיר מחאה של פורשי סדנת הראל 2000 בהנחיית מיכל נלסון) 

 

"החיים שלך מחורבנים. את בכלל לא יודעת מי את ומה את, ושום דבר בך לא מוצא-חן בעינייך, אפילו לא דבר אחד.
כל אקט שאת עושה בחיים שלך, רק מוחק אותך עוד ועוד. את ממורמרת ושמנה מדיי. אפשר להגיד עלייך עוד הרבה דברים שחורים, אבל אני יכולה לעשות שינוי רציני בחיים שלך. אני יכולה לעשות הכול. איזה קסם את רוצה שאקסום לך? אני יכולה להפוך אותך למה שהיית צריכה להיות. שום דבר בחייך אינו חשוב, רק יום הלידה שלך והעובדה שבאת לכאן. אני יכולה לעשות בשבילך כל דבר כדי שתהיי מאושרת, אבל אין לי סבלנות ללכת אתך סחור-סחור."
  

מה אני צריכה לעשות?

 את מתכוונת להחזיק את בעלך עוד הרבה זמן? אין לך מושג מהי אהבה, ומעולם לא היה לך. אני כבר יודעת. לקח לי עשרות שנים להפוך את עצמי לאדם שמסוגל להכיל בתוכו את האהבה. המורה שלי הוא הגבר שלי כבר עשרים שנה, והוא זה שלימד אותי. 
שבי ודברי עם הבעל שלך. זה יהיה פיצוץ מכוון, ואז תישארי עם עצמך. יש אנשים שבאים אליי ומתגרשים אחרי שבוע, אבל לך אין כוח.
את צריכה להביא את הכוח ממקום אחר, ממני למשל. את יכולה להרגיש את הכוח שלי ולקחת. אני מזמינה אותך לבוא לקבוצה."

 
 

 קמבוצ'ין וויאגרה

הדיאלוג המובא כאן בחלקו, התנהל ביני לבין מיכל נלסון בפגישת ייעוץ ראשונית, שנערכה במשך שעה וחצי בדירתה ברחוב בן-יהודה בתל-אביב, עבור 250 שקל. למעשה, זה לא היה דיאלוג. נלסון, בעבר מורה להתעמלות ובהווה חברתו של האסיר יואל רחמילביץ' '(הפרופסור,)' שהורשע ונאסר על גניבת כלי יודאיקה ממוזיאון הארץ ועל ניסיונות לייצר כדורי אקסטזי, דיברה.
אני נצטוויתי לשתוק ולהקשיב. אחר-כך הגעתי למפגש קבוצתי בהנחיית נלסון, שארך שש וחצי שעות.

זה שמונה שנים היא מגדירה את עצמה מנחת קבוצות, ומשמשת מעין גורו. חברי הקבוצה, כחמישים במספר, נפגשים מדי ערב באולם ספורט ברחוב קיבוץ-גלויות בדרום תל-אביב. מבצעים אימונים גופניים אינטנסיביים, אוכלים מזון טבעוני ודל, שאת הרכבו היא קובעת,
שותים בצמא את דבריה וחלקם מכוונים את חייהם לפיהם.

נלסון פועלת בהנחיית רחמילביץ,' שנותן לה הוראות טלפוניות שוטפות במהלך המפגשים, ואף נוכח בהם לעתים, בזמן חופשותיו מכלא מעשיהו.
בהשראתו היא מטיפה לאהבה טוטאלית ולזיכוך פנימי, לחיים של שיתוף וזוגיות, תוך הפעלת מניפולציות פסיכולוגיות, לפי עדות המשתתפים.

כמה ממשתתפי הקבוצה מספרים שלפעמים נלסון מעודדת אנשים להתגרש, לנתק קשר עם הורים וחברים ולראות במפגשים, שאורכים שעות ארוכות, את תכלית הקיום. מדי פעם היא מושיבה מישהו במרכז המעגל ומטיחה בו עלבונות. לפעמים היא מדברת אל מעגל של כיסאות ריקים,שחברי הקבוצה יושבים מאחוריו. "על כל כיסא אני שמה שלט שמייצג את הבנאדם," היא הסבירה לי לפני שהגעתי לקבוצה, "ככה אני יכולה לדבר עם כל אחד מבלי להתחשב במה שהוא חושב, וזה עושה לי טוב."

בעוד כשנה וחצי אמור רחמילביץ,' שלפני מעצרו האחרון ב'98- תכנן לערוך סדנה ולנסות על חלק מאנשי הקבוצה את הכדורים שייצר, להשתחרר מכלא מעשיהו. 'תכנית השיקום' שלו כוללת מעבר של חברי הקבוצה, שבה משתתפת גם בתו, למגורים בקומונה אתו ועם נלסון.

שמו של רחמילביץ' עלה לראשונה לכותרות בפברואר .'83 אז הגיע לידי המשטרה מידע ממקור, שסיפר על ניסיונות למכור ספרי תורה וחפצי יודאיקה לסוחרים ברכוש גנוב. המידע הוביל לתצפיות על בניין ברחוב יהודה-המכבי בתל-אביב, שבסופן נתפס רחמילביץ' על שללו, שהוחבא מאחורי קיר כפול: מאות כלי כסף, תמונות ומה לא. חקירה קצרה של אנשי המז"פ הספיקה כדי לקבוע כי מדובר בפריטים שנגנבו שנתיים קודם לכן מאגף הפולקלור של מוזיאון הארץ. פריטים נוספים מהאוסף נמצאו בדירה נוספת בגבעתיים.

בדירה התל-אביבית נמצאו גם תרכובות כימיות, אבקות, מבחנות וספרי כימיה. רחמילביץ,' כימאי חובב שביקש לייצר קוקאין סינתטי, סיפר לשוטרים שמדובר בניסיונות לייצור קרם פנים, אך בהמשך העיד שניסה לייצר קוקאין. הוא הודה בכשישים פריצות לבתי-כנסת בצפון הארץ, מהם גנב יחד עם שותפיו כלי כסף שהותכו בפרדס ונמכרו לסוחרים. הוא הורשע על הגנבות בלבד, כיוון שבמעבדה לא הספיק לייצר דבר.
רחמילביץ' נשלח ל12- שנות מאסר, ניהל את בית-הדפוס של בית-הסוהר (ורומן עם פסיכולוגית בכלא) והשתחרר כעבור חמש שנים.
שלוש שנים אחרי שהשתחרר, נכלא שוב. אז גם גילו השוטרים את הקשר בינו לבין נלסון.

 רחמילביץ' הספיק לשבת במעשיהו עוד ב'78- על גניבת ציוד חקלאי. מאסר הבתולין הבלתי מתוקשר סלל את דרכו העתידית של מי שהתחיל את הצבא בקורס טיס. "הוא חסר מצפון וחסר מוסר," העידה עליו בראיון ל'חדשות' אשתו לשעבר ואם בתו היחידה אסתי, שנעצרה גם היא בפרשת מוזיאון הארץ. "הוא יכול לשכנע כל אדם, שמה שהוא עושה זה בסדר. השכנוע שלו לא פעל רק עליי, אלא על כל מי שהיה בקרבתנו. מי שאוהב אותו וקרוב אליו, נשבה."

גם נלסון, רס"ן בקבע לשעבר ומדריכת ספורט במכון הכושר של כדורגלן העבר נמרוד דרייפוס במלון 'הילטון,' נשבתה. שם, במכון, היא פגשה ב'81- את הכדורסלן קורקי נלסון, שחקן רכש בקבוצת הפועל רמת-גן, ונישאה לו. שם היא גם פגשה את רחמילביץ,' שהגיע להתאמן.

 קשר רומנטי לא נרקם בין הצעירה בת ה24- מחולון, שאביה נטש אותה בילדותה, לבין הגבר המבוגר ממנה בשמונה שנים.
אבל אחרי מאסרו הם החלו להתכתב, ועם שחרורו עבר רחמילביץ' לגור אתה ועם בעלה, בדירתם ברחוב בן-יהודה. השותפות נשאה אופי כספי מובהק. רחמילביץ' הצליח לשכנע את קורקי נלסון וכדורסלן נוסף להעביר לידיו כספים. אני אסע לארה"ב, אקנה משק חקלאי ואפתח זן מיוחד של סברס ללא קוצים, הבטיח. והם האמינו. בסופו של דבר לא יצא מזה כלום.

 באוגוסט '91 פשטה המשטרה על דירה ברחוב בר-כוכבא בתל-אביב, עם ציוד מעבדה יקר ערך וחומרי גלם להפקת קוקאין סינתטי וכדורי אקסטזי.
בדירה התגלתה גם חממה לגידול מריחואנה. נלסון,שנחשדה כשותפה ובילתה 16 ימי מעצר באבו-כביר, שוחררה מבלי שיוגש נגדה כתב אישום.


 נלסון, בלונדינית דקיקה, חדת לשון ושופעת מנייריזם, כבשה כותרות גם בזכות עצמה. יומני אבו-כביר שלה, לצד הסיפור על בעלההמקורנן שחזר לארה"ב ואהובה המפוקפק, עשו את שלהם. "תמיד רציתי להיות במעצר, זה משך אותי כחוויה," אמרה באחד הראיונות אתה.
 וגם: "אני נהנית ללכת על חבל דק. הצד האפל של יואל מושך אותי."

 חמישה חודשים אחרי הפשיטה וזמן קצר לפני המשפט, נמלט רחמילביץ' מאבו-כביר ביחד עם שני שותפים. ניסר את הסורגים, אלתר חבל מסדינים, קפץ על גג בית-המעצר לנשים, ומשם אל החופש. הוא נתפס כעבור ארבעה ימים במסעדה בחיפה, לאור יום, ונדון לתשע שנות מאסר.

בחורף ,'98 אחרי שנוכה לו שליש, הוא כבר היה בחוץ. בזרועותיה של נלסון ובלי כסף. בספטמבר באותה שנה, ערב ראש השנה, הוא נעצר שוב עם שבעת שותפיו, ביניהם העבריין משה בן דוד אלימלך, הידוע בכינויו 'ראש.' הפעם בדירה בגבעתיים, ששימשה להם מעבדה, שבה תפקד רחמילביץ' ככימאי יצירתי. את הידע הרב בתחום צבר רחמילביץ' בשנות השמונים, כשלמד באוניברסיטה הפתוחה בלא פחות מ18- קורסים, מרביתם בכימיה, ביולוגיה ומתמטיקה. כך דבק בו הכינוי 'הפרופסור,' למרות שאין לו אפילו תואר ראשון.

מכתב האישום שהוגש נגדו, עולה כי ניסיונות הייצור הגיעו לשלבים מתקדמים של ייצור ספרול לכדורי אקסטזי. רחמילביץ,' מצדו, טען שמדובר בתערובת חשק לייצור כדורי קמבוצ'ין וויאגרה. הוא הורשע בקשר לביצוע פשע, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית וכן בסחר,
 ייבוא וייצוא של סמים, ונידון לחמש וחצי שנות מאסר.

 

 איש ההרס

מאחורי סיפור מעצרו האחרון של רחמילביץ' מסתתר סיפור נוסף, שהחל חמש שנים לפני מעצרו ונמשך בחמש השנים שעברו מאז; סיפור שיעיד על מידת הכריזמה של האיש, שחברתו לחיים מכנה אותו 'המורה שלי' וחמישים אנשים נוהים אחריו. סיפור הקבוצה.

המעבדה בגבעתיים, למשל, מוקמה במשרדו של אחד החברים, בעל חברה. האיש, שלא ידע על המתרחש במשרדו ושוחרר ממעצר וזמן קצר לאחר חשיפת המקרה, הוא אחד מעמודי התווך של הקבוצה, שמצרפת לשורותיה מעת לעת חברים נוספים. רובם בני ,30–20 חלקם נושאים במשרות בכירות, כמה מהם היו חיילים כשהצטרפו, אחת מהם הגיעה לשם כשהיתה קטינה. לפי עדויות המשתתפים,אותו בעל חברה מסייע כספית למי שאין ביכולתם לשלם לנלסון. הוא גם הצהיר בגלוי לפני שנה וחצי באוזניה של ל,' שאין לו כל עניין בכסף,
ושהעסק שלו, לכן, משמש לטובת הקבוצה. האיש עצמו סירב להגיב על כך.

כיצד נוצרה התלות הזאת של חברי הקבוצה בנלסון-רחמילביץ?' תלות שכנראה הניעה אחת מחברות הקבוצה להודיע לרחמילביץ' מראש על צו מעצר שהוצא נגדו בדרכו חזרה מהולנד, לשם טס עם אותו בעל חברה לפני מעצרו האחרון. תלות, שלפי עדויות כמה מחברי הקבוצה, הביאה כמה מהם לטיפול פסיכולוגי והניעה מספר הורים מודאגים להתארגן ולהוציא משם את ילדיהם.

כדי להבין את הדינמיקה הזאת צריך לחזור אחורה, לימים שבהם גילתה נלסון את הניו-אייג' ואת עצמה. זה היה ב'.93- לנלסון, שבעלה עזב לארה"ב ואהובה ישב בכלא, היה לא מעט זמן פנוי, ולעדותה הייתה לה גם הארה. 'הארה' שלוותה בפרץ של רוחניות,בצד מודעות גדלה והולכת ביחס לכריזמה האישית שלה. בתחילה ייעצה למי שהגיעו אליה בסלון הביתי.

"עמדתי להתגרש, והייתי נורא מתוסכלת," מספרת ל,56 ,' שהייתה חברה בקבוצה במשך שמונה שנים,
עד שפרשה לפני שנה וחצי. "הלכתי לכל מיני מגידי עתידות ולבסוף הגעתי אליה דרך חברה, שאמרה לי שהיא מתקשרת מעולה.
לא ידעתי עליה ועל רחמילביץ' שום דבר. היא נתנה לי כל מיני תיאורים פלסטיים של חזיונות שהיא רואה, ובישרה לי שמעכשיו היא כבר מתחילה לקחת כסף." כעבור שבועיים טלפנה אליה נלסון והציעה לה לבוא לקבוצת המודעות שהיא מנהלת יחד עם עוד שותפה, באולם ששכרו יחד ברחוב נס-ציונה. ל,' בעלת עסק מבוסס משלה, נעתרה להצעה.

הקבוצה מנתה עשרה אנשים, שעסקו במדיטציה וניהלו דינמיקה קבוצתית. כעבור שנה נפרדו דרכיהן של נלסון ושותפתה, ונלסון חזרה לעבוד בביתה שברחוב בן-יהודה. בשלב כלשהו החליט רחמילביץ' להיכנס לתמונה, ונתן לה ייעוץ טלפוני.
"היא זו שסיפרה לנו את זה," אומרת ל.' "אצל מיכל הכול גלוי ואין סודות, מדברים על הכול."

הפגישות תכפו והחלו להתקיים שלוש פעמים בשבוע, גם בימי שישי, מה שאפשר לאסיר רחמילביץ' להיות נוכח בהן במהלך חופשותיו.
"יואל הגיע בהתחלה פעם בחודש, ואחר-כך פעם בשבועיים. אנחנו הגענו בתשע בבוקר, והוא ישב אתנו בסלון.
הוא רדה במיכל והשפיל אותה לידנו. היא הייתה, למשל, יושבת ונואמת, ואז הוא היה בא ואומר לה 'יאללה תקומי,'
אומר לנו שהיא מטומטמת והופך את כל התאוריה שלה. אני זוכרת שבבוקר אחד כשהגעתי לשם, ראיתי שהריסים של יואל שרופים והפנים שלו חבושות.
בדיעבד, אז הוא כבר התחיל כנראה את הניסיונות שלו עם הסמים." 

התשלומים שמשתתפי הקבוצה מחויבים בהם גדלו בהדרגה "(כל כספנו רק אליה/ לספק כל גחמותיה / אל תגידו לנו עורו/!! כך ציוותה עלינו גורו,"שוררו הפורשים ב'בלדה לעוזב קבוצה.)' עבור מפגש ספורט יומי ושלוש שיחות קבוצתיות, כולל ארוחות, משלם כל משתתף 120 שקל.
התשלום עבור השתתפות בסדנאות (שנערכות אחת לחודש וחצי במשך שלושה ימים מרוכזים) עומד על 350 שקל ללינה בבית-הארחה ו200- שקל לנלסון. התורנים, שניים בכל פגישה, מבשלים ארוחות עבור הקבוצה ומשלמים על המצרכים מכיסם. מדובר בהוצאה נוספת של מאות שקלים לחודש.

"בשלב מסוים יואל השתחרר והפך למנהיג," מספרת ל.' "הוא הכניס את המין לקבוצה, והפך אותה למשהו אחר לגמרי.
היה שם גראס חופשי, ויותר מאוחר הסתבר שהוא ניסה את מה שהוא ייצר על בנות מהקבוצה, ונתן להן כל מיני 'כדורי חשק.'
על אחת הבנות שהייתה קצינה בחיל האוויר הוא ניסה כל מיני חומרים. יום אחד היא נכנסה למונית, התפשטה, ויצאה לרקוד ברחובות.

"דיברנו על זה בקבוצה. כל אחד מאתנו הביע את הכאב שלו על מה שקרה לה. מיכל תמיד אמרה שיואל הוא 'איש ההרס,' שהוא ללא גבולות, ומלמד אותנו את הדברים שהוא מתנסה בהם. פעם אחת הוא אמר לי: 'בא לי לזיין אותך עכשיו,' אבל נתתי בו מבט, והוא הפסיק."

לדבריה, לפני המעצר של ערב ראש השנה עמד רחמילביץ' לארגן סדנה לקבוצה, שמנתה אז יותר אנשים מהיום ופעילותה הועתקה לאולם גדול שנשכר לצורך כך. "הוא הכין רשימת מוזמנים נבחרת, ואני לא הוזמנתי, אבל מיכל נלחמה עליי. יום-יומיים לפני הסדנה, שהייתה אמורה להיערך בכפר-המכבייה, היא קראה לי לדירה שלה ואמרה לי: 'יש רשימה של עשרה אנשים שיואל הרכיב.
הוא התנגד לכך שתבואי, ואמר שהוא לא סומך עלייך, אבל אמרתי שחשוב לי שתבואי.' שאלתי את מיכל מה הולך להיות שם, והיא אמרה: 'אנחנו נלמד על אהבה.' שאלתי אותה מה זאת אומרת, והיא הסבירה שיהיו שם כל מיני שיקויים שיואל רקח, ויהיו שם חוויות שלא חווינו מעולם."

עם מעצרו של רחמילביץ,' לפני הסדנה המתוכננת ההיא, נעצרו גם בעל ואישה, שלפי החשד הקדימו את יתר חברי הקבוצה ושימשו שפני-ניסיונות לכדורי האקסטזי שניסה לייצר. האישה, קצינה בצה"ל, הכחישה שצרכה את הסם,
 והפרקליטות הצבאית החליטה שלא להעמידה לדין, בשל העדר הוכחות.
 

 
 

 

אולו ויוסי

נלסון מסבירה לחברי הקבוצה שאהבה היא מהות הקיום האנושי. זה נשמע לא מזיק, אבל חברי הקבוצה מתארים איך נקלעו למצבים של שעבוד ויחסי תלות, שהתקשו להשתחרר מהם לאורך זמן. המשתתפים מתבקשים לכתוב את הגיגיהם ולמסור אותם לנלסון בכל מפגש אתה, כדי שתעריך את מצבם הרגשי. הם גם פונים אליה מדי יום בשאלות באמצעות הפקס. נלסון מעודדת אותם לעבוד יחד וליצור חברה סגורה.
אצל בעל החברה, למשל, עובדות מזכירות מהקבוצה. על חברה אחרת, בעלת משרד הפקות, הורתה נלסון להעסיק את אחת מחברות הקבוצה.

איש אינו גר לבד. "אתם צריכים להרגיש מה שיואל מרגיש בכלא," היא אומרת להם ומצוותת אותם לדירות.
שלושה-ארבעה בדירה, לפי הצעתה. מדי פעם היא משנה את הכרעותיה. גם מי שיש לו דירה משלו, לא תמיד גר בה לבד.
את הנשואים בקבוצה מפרידה נלסון לא פעם זה מזה, בתואנה כי עליהם ללמוד לחיות יחד על-ידי מגורים בנפרד.
אחר-כך היא מורה להם להתאחד, ושוב מפרידה. את הרווקים היא משדכת, ומוצאת להם 'מיועדת' או 'מיועד,' כהגדרתה, תוך שימוש במניפולציות שונות. לאחת הבנות, למשל, 'הוצמד' 'מיועד' שלא רצה בה כלל, אבל נאסר עליה להתראות עם אחרים, היות ש'מיועד' משמעו בן-זוג לנצח. את אחד החברים, הומוסקסואל, טוענת נלסון כי 'ריפאה,' ואף הצמידה לו מיועדת. לרווקים, אגב, אסור לקיים יחסי מין. פרט לתקופות קצרות, שבהן הדבר מותר לפרק זמן מוגבל בלבד. "(ת'גברים היא לי בוחרת/ זיונים לא מאפשרת / על כולנו היא שומרת / אתן של יואל, היא אומרת," כתבו הפורשות.)

החיים בקבוצה כוללים גם ריטואלים שמעצימים את תחושת הסולידריות ומנטרלים את מרכיב הזהות האישית במפגשים.
בין היתר מקיימים טקסי ניקיון, שואבים את השטיחים ומקרצפים את שירותי אולם המפגשים לפני ואחרי הארוחה,
שאיש לא מורשה לפתוח בה לפני שנלסון מתיישבת לאכול. הבנות מתקלחות יחד במקלחת נטולת מחיצות, אחרי שנלסון מתרחצת שם לבדה.
בנוסף, מתקיימים 'טקסי חיבוק' ממושכים עם רחמילביץ' דרכם, כך נלסון, עוברת אליהם האהבה הגדולה והמהות שלו.

 

בתמונה: נלסון מתמסרת, מתוך קלטת שמתעדת פגישה של הקבוצה

קלטת וידאו מ'99- מתעדת את אחת הסדנאות שהתקיימו בקיבוץ הראל. בקלטת נראה חדר גדול מקושט בבלונים. נלסון ורחמילביץ' נכנסים אחרי שכולם התיישבו. רחמילביץ' חולץ סנדלים, קם ממקומו ומחבק את כולם באריכות, כשעל פניו חיוך מלאכי, ונלסון מביטה ושותקת. הוא מחבק את הבנות, ואחר-כך את הבנים, מניח כף יד אדנותית על פניה של נלסון, והיא מתמסרת ברכות ומנגבת את הזיעה שלו במגבת.

על אחד מטקסי החיבוק הללו מספרת י,45 ,' עקרת-בית שפרשה מהקבוצה אחרי שנה וחצי:
"זה היה כמו סרט. את לא יכולה לתאר לעצמך את ההתרגשות. הגענו לדירה בבן-יהודה, אליה לא עלינו כולנו בבת אחת. יואל עמד במסדרון וחיבק כל אחד במשך שתיים-שלוש דקות, וכולנו בכינו. אף פעם לא חיבקו אותי ככה, חזק.
אחרי החיבוקים הצטופפנו על הרצפה, והוא וזוגתו ישבו על כיסאות גבוהים ודיברו."

ההיררכיה בקבוצה מוקפדת. כפי שמסביר רחמילביץ:' "מיכל לא יכולה להתעסק באוכל ובשתייה, ואתם חייבים לקחת אחריות.
אנחנו כוורת, ומי שמטיל את הביצים – זו מיכל. המלכה בכוורת היא פועלת כמו כולם, ופועלת יותר קשה. שלומה של הכוורת תלוי בכל דבורה ודבורה, ושלומה של הדבורה תלוי בשלום הכוורת."

לא פעם מנבל רחמילביץ' את פיו. "בן-זונה, אני אשבור לך את המשקפיים," הוא אומר בקלטת ההיא לאחד המשתתפים.
ואת ר' הוא שואל בחביבות אופיינית: "איך את יכולה להיות מטומטמת כזאת? ד' היא קריזיונרית, היא יכולה לדפוק לך משקולת בראש. אני רוצה לפעמים לנשק אותך בכלא, ואסור. את נחמדה, חתיכה, כוסית. מה הבעיה שלך"?

ואז הוא חותם את דבריו: "כשהייתי הולך למשפטים היו שם הרבה נקבות, והזכר שבי רצה לזיין את כולן. אבל הפעמון שבי עשה 'דינג-דינג.' זכר שלא רוצה לדפוק את כולן, הוא לא זכר. אבל גבר צריך להתגבר ולגבור. וששום זכר לא ישלה את עצמו, אישה יכולה לטחון שבעה כמוהו, ועוד להישאר ערנית. אישה לא צריכה להתגבר על כלום. אצלה בתאים יש כבר את ההתגברות."

זר לא יבין את המינוחים שרחמילביץ' ונלסון אימצו לעצמם. הטוב והרע שבאדם מכונים 'אולו' ו'יוסי.' הפרסונה, אותה מסכה חיצונית, מכונה 'שחקנית.' ה'דרך' דרכה מגיעים לאמת מכונה 'תכנית.' הקבוצה היא האמת והכוח היחיד, כך נלסון, ואל ההכרה (ראיית האמת) מגיעים רק מתוך התמסרות. "בעל שאר-רוח הוא חסר ציפיות, מחשבות וזיכרונות עבר. ההורים עוצרים את הרגש, שהוא הנחשב, ולכן הניתוק מהם הכרחי. יעילות הנה משמעת, ורק פועל מיומן יוכל להיות אדון. מיכל היא האהבה ללא גבולות, ויואל הוא האדם ללא גבולות.
יואל ומיכל הם השלם."

 וכמו כדי להאדיר את כוחה בעיני חברי הקבוצה, נלסון מצמידה לכל אחד מהם 'מהות' משלו. ההומוסקסואל אותו 'ריפאה,' למשל, מכונה 'אין אישה ואין גבר.' גבר נוסף מכונה 'אישה אוניברסלית,' לאחר הוצמד הכינוי 'מוות.'

 

  

כס המשפט


פורשי הקבוצה אתם דיברתי מספרים על השפלות לכאורה מצד מיכל וחברי הקבוצה 'הנבחרים,' ולעתים על מצבי מצוקה.
אחת מהן, ג' בת ה,26- שהייתה שם במשך שלוש שנים ופרשה לפני שנה וחצי, מספרת: "כשנכנסתי לקבוצה, דרך חברה שהכרתי בצבא, למדתי הוראה והפסקתי, בעקבות שיחה אישית עם מיכל. היא אמרה לי: 'מה את צריכה את זה? זה לא יעזור לך.'
כשנפגשתי אתה בפעם הראשונה, כל מה שעשיתי היה להסתכל על הציצים שלה. היא באה עם שמלה קצרה והפנטה אותי. יש לה גוף שחבל על הזמן.
אני שמנה, והנושא של דימוי הגוף רגיש אצלי, והיא כנראה קלטה את זה. היא אמרה לי שיש לי כוחות, אבל ברגע שהיה לי טוב עם עצמי ונתתי בה אמון, אמרה לי שאני 'אולו,' שאני שמחה כשקורים דברים רעים. היא ממש צלבה אותי, ואמרה לאנשים 'ג' לא בסדר, תתרחקו ממנה.' ביום הולדת שלה איחרתי בעשר דקות, והיא לא נתנה לי להיכנס. כשהייתי על הפנים, היא דאגה לעשות ממני אלילה.
כשהרגשתי טוב, היא דאגה שארגיש על הפנים. אבל לחברה שלי היא אמרה פעם דברים קשים יותר. היא אמרה לה 'את בשטח ההפקר, את לא חושך ולא אור, את מגורשת. הייתה לי צמרמורת." 

אישה נוספת שפרשה מספרת: "כשחשבתי לפרוש, טלפן אליי ט' ואמר שהוא רוצה שניפגש. במהלך הפגישה הוא ניסה להוציא ממני מה אני חושבת על הקבוצה, ואני אמרתי לו שאין בקבוצה חיים, וכולם כמו מין רובוטים כאלה.

"במפגש הקבוצתי שאחרי השיחה הוא הושיב אותי על 'כיסא הנאשמים' במרכז המעגל, ואמר: 'היום אני רוצה להזמין את י.''  זה מאוד לא נעים, זה כמו נאשם שעומד בבית-המשפט. את אומרת דברים, והם מיד הופכים אותם. אני התחלתי להגיד שאין חיים בקבוצה, ומיד התחילו כולם לתקוף אותי. הם דקלמו את אותם המשפטים, כמו: 'זאת לא האמת שלך.' מילים ומנטרות כאלה. ואני קפאתי, כל-כך נפגעתי."

פגיעה גדולה חוותה גם מ,' שמספרת שנאלצה לשקר שהיא צמחונית, ובדתה שהיא נוטלת גלולות כדי להסדיר את המחזור החודשי, ולא כאמצעי מניעה, כשאחת מחברות הקבוצה פשטה על חדר האמבטיה שלה. "עליתי גם לכס המשפט (כיסא בודד, עליו יושב מי שהדיון נסב עליו באותו ערב – א"ק) על החשיבות שאני מייחסת למשפחה שלי," היא אומרת.

גם הורים שביקשו לראות מה עושים ילדיהם בקבוצה, הציצו ונפגעו. "אחת הבנות בקבוצה השפילה אותי כשהגעתי לשם פעם," מספרת אם לבת שהייתה בקבוצה והוצאה משם על ידה. "היא אמרה שהורה לא בהכרח צריך להיות מחובר לילד שלו, ושאלה את הבת שלי: 'יש לך מה להגיד לאמא שלך"?

 ט,42 ,' מפיקה, הייתה חברה בקבוצה במשך שמונה חודשים, עד שפרשה לפני שנתיים: "כשיצאתי החוצה, הבנתי שמדובר במשהו שלא היה צריך לשאוב אותי בצורה כל-כך טוטאלית. הייתה בי תחושת שחרור, כאילו השתחררתי מכלא. במיכל לא מפקפקים, והיא יכולה להגיד יום אחד שאתה בסדר, ולמחרת את ההפך. אני לא יודעת אם כשהיא הולכת לישון בלילה, היא לא אומרת לעצמה 'וואללה, הטיפשים האלה, איך אני מחרטטת להם.' אחרי שעזבתי התחלתי טיפול פסיכולוגי. הבנתי שלקבוצה יש אפיונים של כת, כי מי שמתנגד למיכל לא מעז לדבר. גם אני לא העזתי. הייתי אומרת לעצמי: אני לא באה מהמקום הנכון.

"כל זה גם גרר אותי למטה מבחינה כלכלית. התשלומים השבועיים, הסדנאות. אני כועסת על עצמי. על התמימות, על ההסתכלות העיוורת.
בפגישות עם מנכ"לים אני פותחת את הפה, ושם הייתי חלק מעדר. היא גם קבעה לי דיאטה עם שלושה ימי צום, ואמרה שהיא קולטת את חילוף החומרים שלי. הרגשתי כאילו היא נכנסת לי לתוך הגוף."

לפני שנתיים, עם פרישתה של ט,' החליטו כמה הורים להוציא משם את ילדיהם. אחד מהם סיפר לי בשיחת טלפון כי בנו נזקק לטיפול נפשי לאחר ששהה כשנה בקבוצה, אך סירב לפרט, וכמוהו נהגו גם הורים אחרים, שחוששים מרחמילביץ.' גבי זהר, עובד סוציאלי המתמחה בטיפול במשפחות שילדיהן חברים בכתות ובמסגרות תלותיות, ייעץ וסייע להורים להוציא את ילדיהם מהקבוצה.

"פנתה אליי קבוצה של חמישה הורים, שטענו שמיכל כנראה שולטת בהתנהגות וברגשות של בניהן, ומכיוון שהיה מדובר בצעירים ששהו שם חודשים ספורים, עוד היה אפשר לעשות משהו. במשך חודשיים נפגשתי עם ההורים, והנחיתי אותם ליצור אתם קשר פרטני.
אחר-כך נפגשתי עם הבנים ובדקתי אם הם מעוניינים לצאת. בפגישה הבאה השתתפו כבר גם ההורים. הפורשים היו מבולבלים, אבחנתי אצלם פחד וחרדה ותופעות של תלות קשה. היו דיבורים על החיים בלי מיכל ובלי הקבוצה ועל בדידות. אחר-כך הבנתי שחלק מהם נזקקו לטיפול. ההורים גילו הרבה אהבה וקבלה, לא היו האשמות. ממה שראיתי, אני יכול לומר שהם עברו מניפולציות שהשפיעו לדעתי על המערכת הרגשית והקוגניטיבית שלהם. הקבוצה מתקיימת ברמת לכידות מאוד גבוהה, כשהמנהיגה היא המאבחנת, המטפלת והמחליטה.
 מדובר לדעתי במניפולציה, ולא בתהליך של צמיחה."

 
 

 אין אהבה

כדי לבדוק מה באמת קורה שם קבעתי פגישה עם נלסון, אליה הגעתי דרך אחת מחברות הקבוצה, בת 50 פלוס.
זו סיפרה לי כמה הוטב מצבה לאחר ששלחה את ילדיה לפנימיות, וכמה מזל יש לה שבעלה מת מסרטן אחרי שנות נישואים לא מאושרות,  וחסך ממנה גירושים. "יש מישהי שיכולה לעזור לך," הוסיפה, ודחפה לידי את כרטיס הביקור של נלסון.

 הדרך מפגישת ההיכרות עם נלסון למפגש עם הקבוצה (כולל אימון בן שעה וחצי, שאחריו ארוחת ערב ושיחה לתוך הלילה) הייתה קצרה.
ביום שלמחרת הגעתי לאולם הספורט הענק בדרום תל-אביב, ומיד הוקפתי בפרצופים מחייכים. רזים מאוד, חלקם נראים ממש על גבול האנורקסיה.
האימון הגופני שלהם כולל שימוש במשקלות כבדות, המורמות שוב ושוב, כשגם נלסון השדופה עושה כמותם. אף אחד לא מעז להפסיק.
גם לא צעיר צנום וצולע, שתחבושת על רגלו. לשאלתי, משיב הצעיר שמדובר בניתוח. כשאני שואלת אם לא קשה לו להתאמן ככה, הוא עונה בחיוך מאומץ שלא.

 אחרי האימון מתקלחות הנשים, והתורנים מביאים את האוכל. כמויות ענק של לחם מקמח תירס (נלסון אוסרת על אכילת קמח המכיל גלוטן ועל אכילת תפוחי-אדמה), ירקות מאודים, אורז מלא, פולי סויה וקטניות. טעים, אך לא ממש משביע אחרי אימון יומיומי וקשה.
 ואחר-כך הניקיונות השיטתיים.

 אף אחד לא פוצה פה, שיחות של ממש לא מתנהלות. כולם מתיישבים במעגל, כשלפניהם שורת כיסאות ריקים, ואז קמה ל20 ,' פלוס, המוגדרת 'עוזרת אישית של מיכל' (אחת משתיים, שתפקידן כולל עבודת מזכירות, ניקיונות וטיפול בכלבה של נלסון.) "א' ואני גילינו שאנחנו לא בסדר," היא אומרת ברצינות תהומית, "אנחנו צריכות להיות 'צינור' דרכו יעברו דבריה של מיכל, ויש פאשלות בדרך."

בתום הווידוי מתיישבת נלסון, שסיימה להתלבש בחדרה הפרטי שמימין למקלחות, על כורסה מקושטת נייר מוזהב, במעגל הפנימי.
משלבת רגליים ומזמינה אותי לשבת באחד הכיסאות הריקים. "תגידי מה שאת רוצה," היא אומרת. אני שואלת מדוע היא מתקלחת לבד, לפני כולן. היא מבקשת ממישהו שיענה לי במקומה. "מיכל מתקלחת לבד, כי היא צריכה זמן לעצמה," משיב הבחור בנימוס מאולף.

נלסון מבקשת ממני משפט מחץ, משהו טוב יותר מהשאלה הפרוזאית הקודמת. "נרקיסיזם זה דבר בריא," אני משיבה בהתרסה.
היא מתקשרת מהטלפון הנייד שלה לרחמילביץ,' כדי לדוג ממנו תשובה ראויה, וקובעת: "נרקיס מתייבש בקיץ."

"את לא גרועה כמו שהם היו כל הזמן, אבל את עלובה ושקרנית," היא אומרת לי אחר-כך, "הפוטנציאל שלך קיים אצלי, אבל אסור לי להגיד לך אותו. את נבדלת מהאחרים בבדידות שלך, אני יורדת לתהומות שלך כדי ללמוד." אחר-כך היא מבקשת ממישהו שיכתוב את כל זה על הלוח, ומסכמת: "אין עצמי, אין חשובה ואין אהבה." ניתנה לי מהות.

ואז, כשהיא גומרת אתי, היא יורה: "בעוד חודש מהיום אני מפסיקה לאכול כל אוכל חוץ מפירות, נבטים, עלים מיובשים ושורשים, וקליפות תפוזים. מכיוון שהגוף שלי כבר יכול לחיות בלי חלבון ובלי סוכר למשך תקופות ארוכות, אני אנסה לחיות רק על ירק.
אני רוצה לראות כמה מזון צריך אדם בשביל להתקיים. מהחודש הבא אתם תאכלו בקבוצה את מה שאני אוכלת. מספיק שאני ארגיש מה זה עושה לכם, כדי שיהיה לי חומר למחשבה רוחנית. אני נכנסת לשלב האחרון של התכנית שלי. הגעתי לקצה גבול היכולת שלי, וזה אומר שאני בסדר.
כתוצאה מהצומות ומאורח החיים שלי, גופי מתחיל להצעיר. הראייה משתפרת, השיער מלא יותר. אני בודקת את היציאות שלי, נוגעת, מריחה, רואה. לפי מה שיוצא לי מהתחת, אני יכולה לראות את האוכל הנקי שאני אוכלת. אני הולכת על כל הקופה."

אף אחד לא מעז לחלוק עליה.

מיכל נלסון ויואל רחמילביץ' סירבו להגיב לכתבה.

הכתבה פורסמה בעיתון 7 ימים - ידיעות אחרונות.

כתבה: איילת קדם

צילומים: מיכאל קרמר
 

רוצה לדעת עוד על כתות?

קבל במתנה את הספר "איך פועלות כתות?" - לחץ כאן.