האשה הגדולה מן החלומות
   

כתבה שפורסמה במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות בשנת 2005

 אורית אור-יה, לשעבר גיטרמן, עומדת בראש כת קטנה שעוסקת בקבלה מעשית ומאגיה. את הכת הקים יחיאל שמר, מהנדס מחשבים חילוני שחזר בתשובה וסחף אחריו עשרות מאמינים. אור-יה הצטרפה לכת, הפכה למאהבת של שמר, שיכנעה אותו לעזוב את משפחתו ולהפסיק לקחת תרופות נגד סכרת, והבריחה אותו מבית-החולים לבית אחד החסידים. כששמר מת, תפסה אור-יה את מקומו, והיא ממשיכה לנהל את חייהם של חברי הכת. יוצאי הכת מעידים על שטיפות מוח, ניצול כלכלי, ניצול רגשי של קטינים והרס משפחות. גם אלו שהתפכחו מהתלות באורית אור-יה, מספרים בבעתה שהיא ממשיכה להופיע להם בחלומות .

 

 
 בן 44 בלבד היה יחיאל שמר במותו. הוא נקבר בבית-הקברות בהרצליה, ועל קברו שמו מאמיניו מצבת אבן פשוטה. כל-כך פשוטה, עד שקשה להבחין בה בין שאר המצבות שמקיפות אותה, שכולן גדולות ומפוארות ממנה. "פה נקבר צדיק יסוד עולם,"  נכתב עליה. וגם פסוק מפרק נ"ג בספר ישעיהו, הפרק שלפי היהדות והנצרות מרמז על בואו של משיח: "כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, והשם הפגיע בו את עוון כולנו."  אורית אור-יה וחברי הכת המשיחית שלה רואים בשמר מין ישו מודרני. 
 

  

 

אצל יחיאל שמר, כמו גם אצל מאמיניו שניסו ליישם עקרונות קבליים על חיי היומיום, התערבבו דמיון ומציאות. רבים מאלה שפרשו מהכת עם מותו של מי שתפסו כקדוש, סובלים עד היום מנזקים נפשיים. היתר, קומץ של אנשים שהיו שותפים לסוד הברחתו מבית-החולים הדסה עין-כרם באמצע הטיפול הרפואי והסתירו אותו בבית אחד מהם, תושב ההתנחלות אפרת, הפכו למין כת סגורה. אחד הוותיקים שבהם, תלמידו האהוב של שמר, נישא לאור-יה.
  הגברים בכת מגדלים שיער וזקן כמו הנזירים מתקופת המקרא והנשים, גם הרווקות, חובשות כיסויי ראש. הם לא מתפללים בבית-כנסת ומעדיפים להתפלל בביתם הפרטי של שניים מחברי הקבוצה, שם נמצא ספר התורה שרכש בשעתו שמר. אבל התמהונות הזו מסוכנת. בכת מתקיים ניצול של קטינים. לאחד הקטינים, ילד כבן תשע, בנו של אחד מחברי הכת, נאמר כי הוא גלגול של אליהו הנביא. הילד, שלפי עדויות בני משפחתו מסתובב רוב שעות היום עם חרב מעץ, משוכנע שאליהו מגן עליו מלמעלה ולכן הוא אינו יכול להיפגע פיזית משום דבר.
  שתי קטינות נוספות, כבנות שש, צוו להתפשט עירומות ולרחוץ במימיו הקרים של הים בחודש דצמבר האחרון, במין טקס טבילה שנערך על-ידי שניים מחברי הקבוצה. "הבת שלי חזרה מהים מאוד מצוננת, והיה לה מאוד קשה לדבר על מה שעבר עליה,"  מספרת דנה, ,36  סטודנטית למשפטים שבעלה לשעבר חבר בכת. "היא השתמשה במילה 'טבילה,'  ואמרה שאחר-כך היה לה נורא קר, אבל אמרו לה לא להתנגב ולתת לאוויר לייבש אותה."  לטובת הקטינים, אגב,  מתעתדת אור-יה לפתוח בקרוב קבוצת לימוד מיוחדת.
  המבוגרים חברי הכת, כ50-  במספר, ביניהם עורכת-דין צעירה בעלת משרד משלה ורופאה תושבת ארה"ב שמתכננת עלייה, נתונים למרותה המוחלטת של אור-יה. היא גובה מכל אחד מהם מעשר ממשכורתו. היא גם מדריכה כל אחד באופן אישי אחת לשבוע בביתה השכור בהתנחלות החילונית נעלה. הבית מאובזר במזגן, טלוויזיה, וידאו, ריהוט חדיש וחמישה כלבים, בהם מטפלים בעיקר חברי הכת.
  ה'הדרכה' השבועית אורכת כשעה וחצי, ומלבדה נפגשים חברי הכת כמעט בכל יום. יש פגישה קבוצתית בה נלמדת התורה שמקבלת אור-יה משמיים. מי שמעביר את השיעורים הוא בעלה הנוכחי. יש גם דינמיקה קבוצתית בקבוצות קטנות ומעורבות, בהן מדברים על הכול, שיעור לגברים, שיעור לנשים ושיעורים לכ12-  המדריכים הרוחניים, הנמנים על הגרעין הקשה. בנוסף, בני הכת חוגגים יחד, כל פעם בבית אחר, שבתות וחגים. באותן הזדמנויות הם גם ישנים יחד.
  בין לבין הם מתייעצים עם אור-יה בת ה54-  בכל עניין. בשני מפגשי הלימוד שלי אתה, שנערכו בביתה שבהתנחלות המבודדת, מרחק 20 דקות נסיעה מהעיר מודיעין, לא הפסיק הטלפון לצלצל. חסיד אחד שלה טלפן מהמוסך כדי שאור-יה, המתקשרת לדבריה עם משה רבנו, 'תשאל שמיים' ותייעץ לו אם לקנות מכונית שבדק. מאמינה אחרת התלבטה בין שני מסלולי טיולים לחו"ל. "אל תיסעי לתאילנד כי זה לא בשבילך,"  חרצה המתקשרת אחרי שיחה קצרה עם משה.
  במהלך החודש שבו הצטרפתי כביכול לכת, גם נאמר לאחת המצטרפות הטריות שהזרע של בעלה החילוני טמא, ונרמז לה שעליה לעזוב אותו. חבר כת אחר, פסיכולוג בהכשרתו, נשוי ואב לחמישה, עזב את אשתו ש"לא מאמינה בדרך" ואת חמשת ילדיו – בהם תינוקת שרק נולדה – ועבר לגור ליד הגורואית. מלבדו עברו לגור ליד אור-יה גם שתי צעירות מהקבוצה.
 ואלה תולדות הכת הקבלית של אורית אור-יה: מייסד הכת, יחיאל שמר, היה חילוני, שותף בחברה למחשבים,  נשוי ואב לשניים, כשהתחיל להתעניין בקבלה, אי-שם בשנות השמונים. ב'89-  הוא פתח מרכז רוחני בדיזנגוף סנטר, ליד חנות 'כליזמר ,' שהיה פעיל במשך כשלוש שנים. הימים היו ימי תחילת עידן הניו-אייג' ומרכזי הרוחניות בישראל היו מעטים. כשהתחילו להגיע למרכז הקבלי עשרות תלמידים, הבין כנראה שמר שמדובר במכרה זהב ועזב את עבודתו בחברת המחשבים. הוא לימד סדרת קורסים של מדיטציה ומודעות לפי שיטה אקלקטית שפיתח בעצמו, אותה כינה 'התבוננות פנימית,'  והעסקים פרחו. אבל אז התחילה החזרה בתשובה שלו.
 "הגעתי אל יחיאל כשהוא התחיל לחזור בתשובה,"  אומר מאיר, ,36  מהנדס מחשבים, נשוי ואב לבן ."באיזשהו שלב הוא החליט ללכת על הצד הדתי מאוד ברצינות, ואמר שמי שמוכן לקחת על עצמו מחויבות של חזרה בתשובה, שיישאר. מי שלא, צריך לעזוב. היו לו אז כבר 100 תלמידים שרובם עזבו. נשארנו קבוצה קטנה של ,25  ולכן הייתה לשמר בעיה כלכלית כי המקום היה יותר מדיי גדול." 

 

 
מדיזנגוף סנטר עברה החבורה לדירה קטנטנה ברחוב ריינס, ומשם לסלון הדירה הפרטית של שמר, בקומה השביעית בבניין ללא מעלית בבני-ברק. דירה שרכש אחרי שמכר את הפנטהאוז המשפחתי ברמת-גן. בתהליך החזרה בתשובה השתתפו גם אשתו וילדיו של שמר. אנשי הקבוצה תפסו אותו כרבם, למרות שלא הייתה לו הסמכה רבנית ומעולם לא למד לימוד מסודר. יחד המריאו למחוזות משונים של עיסוק ב'קבלה מעשית.'  מאיר: "גם לאנשים בקבוצה התחילו להיות כוחות רוחניים. תרגלנו יכולות אינטואיטיביות כדי שנוכל לגרום לדברים לקרות בכוח המחשבה. לכל אחד הרי יש אינטואיציות, אז מי שעבד – התקדם."
   התקדם לאן?
  התקדם בראייה הרוחנית שלו. פעם, למשל, רצה מישהו מהקבוצה לשכור בית. אז עשינו קבוצת מדיטציה וכל אחד ראה בזמן המדיטציה דבר אחר. מישהו ראה אריה, מישהו אחר ראה בית קטן. וככה הגענו לבית ברחוב סמטה פלונית בתל-אביב, שנראה ככה.
  זה נשמע מופרך.

 

 זה לא. באותה תקופה למדתי באוניברסיטת תל-אביב ועשיתי עבודה רוחנית לפני שנסעתי ללמוד. אז מצאתי תמיד חנייה במקום שהכי קשה למצוא. זה מה שנקרא 'תבנית מחשבה.'  במידת היכולת שהייתה לי אז, יכולתי לגרום לדברים לקרות.
  אתה מהנדס בחברת היי-טק. מה אומרים על זה החברים בעבודה?
  אני משתדל לדבר על הנושאים האלה בצמצום, אבל אלה החוויות שחוויתי. מדובר בדברים שבדקתי וראיתי, עשיתי בחינות. פעם באתי ליחיאל ואמרתי לו, 'תן לי הוכחה.'  אז הוא הושיב אותי מולו ליד שולחן ארוך ואמר, 'בוא ננסה, אבל אני לא מבטיח לך שזה יעבוד.'  ישבתי, כמו שאת יושבת מולי, והרגשתי שמשהו מזיז לי את היד. גם האנשים שעמדו מהצד ראו שמשהו מזיז אותי. אז ראיתי שזה עובד. פעם יחיאל אמר לי, 'אני כאילו משתמש בדמיון מודרך, אבל זה לא דמיון מודרך. אני עושה עבודה רוחנית בעזרת האנרגיה הרוחנית שלי. מצדי שכולם יישנו במשך כל השעורים. אני עושה עליהם עבודה רוחנית.
  לדבריו של מאיר, שמר לא לימד בדרך כלל מספרים. כשניסה ללמד מ'ספר התניא', הספר המרכזי בחסידות חב"ד שמיוחס ל'אדמו"ר הזקן' של חב"ד, נכשל. "זו הייתה סיטואציה מביכה", הוא אומר, "שמר לא ידע לקרוא".
   כמו פורשי הכת האחרים, גם מאיר לא זוכר מתי בדיוק הגיעה לקבוצה אורית גיטרמן, נשואה ואם לשני בנים בוגרים, שמאוחר יותר התגרשה מבעלה הראשון. "היא תמיד הייתה שם," הוא אומר, "אבל לפעולות חשובות באמת היא לא הוזמנה."
   על איזה פעולות אתה מדבר?
  כשנסענו לצפת, למשל – ארבעה אנשים למשך ארבעה ימים – ועשינו עבודה רוחנית על קברי צדיקים, כדי להציל את הרבי מלובביץ' שעמד למות, היא לא באה.
  בכל זאת הרבי מלובביץ' מת.
  יחיאל אמר שהיינו צריכים להתאמץ קצת יותר.

 

  
שמר הנשוי והחרדי ואור-יה הגרושה, שחזרה דרכו בתשובה, נפגשו בסתר. בהתחלה בביתו של שמר כשאשתו, אחות במקצועה, יצאה למשמרות לילה בבית-החולים. אחר-כך בדירתה של אורית בהרצליה. זה היה כששמר החרדי עדיין היה נשוי. "ככל שהעמיק הקשר בין יחיאל לאורית,"  אומר מאיר, "אורית הפסיקה לבוא לשיעורים, כדי שלא לבלוט. פעמיים בשבוע, במשך לילה שלם, היא הלכה אתו לעשות מדיטציות. אחר-כך, בערך חצי שנה לפני שיחיאל נפטר, היא התחילה להעביר שיעורים במקביל אליו בבית שלה, ולימדה את מי שהלכו אליה איך להיות בשני מקומות בבת אחת, בתודעה. אני גם זוכר שפעם, כשהיינו בצפת, עשינו מדיטציה ואורית ראתה כל מיני קטסטרופות וסיפרה נבואות זעם. היא אמרה שבשנת 2001 יהיו כל מיני רעידות אדמה ומערב ארה"ב כולו ייפגע."
  זה לא קרה.
  האנשים בקבוצה הנוכחית שלה יסבירו לך שבגלל שיחיאל מת כל זה לא קרה.
  "אני זוכרת שאורית הגיעה אלינו הביתה תמיד אחרי שאמא שלי יצאה," משחזרת רחלי, בתו הבכורה של שמר, אז נערה בת 17 וכיום צעירה חרדית בת ,23  נשואה ואם. "אחר-כך התחילו הצעקות והמריבות בבית. אבא גם אמר שהוא כבר לא צריך לטפל בעצמו. לפני כן הוא שמר על דיאטה מסודרת, עשה הליכות. היה לו פצע ברגל שהפך לנמק."
   לאביה, היא אומרת מהפרספקטיבה של היום, היו מאז ומתמיד רגשי גדלות. "בשבתות, כשהלכתי אתו לטייל ברחוב, אמרו לו תמיד שהוא דומה לרבי מלובביץ.' זה מאוד החמיא לו. באיזשהו מקום הוא התחיל להרגיש שהוא דומה לו לא רק בחיצוניות. זה אחד הדברים שעזרו לאורית לקחת אותו.
"לאבא היו גם סקיצות לבנייה של המרכז הרוחני שהוא יקים ליד בית-שמש, במקום שבו פעם חנה לתקופה קצרה ארון הברית כשהובילו אותו לשילה. אבא אמר שהוא נמצא במו"מ כדי לקנות את השטח מקק"ל, באנו לשם כל המשפחה והצטלמנו, עשינו שם פיקניק משפחתי. אמא שלי עוד הייתה אז בעניין. זה היה אמור להיות בניין בצורת מחומש, פתוח במרכז, שיעלו אליו לרגל מכל הארץ."
   בית מקדש?
  אבא לא היה יכול להשתמש במילה הזאת, הוא אמור היה להיות אדם דתי.
 הפגישות הליליות עם אורית אור-יה הפכו לאהבה. ציפורה, ,45 שהייתה תלמידתו, מספרת ששמר העליב את אשתו, שצעק עליה. "הייתה אז גם שמועה בקבוצה שאשתו הולכת למות, והיה גם תאריך פטירה, בחנוכה .'94 באותו זמן גם סיפרה לנו רחלי שאבא שלה עושה 'מסירות נפש' ונוסע לאורית עם הרגל הרקובה שלו."
   רחלי: "אורית אמרה לי להתכונן שתהיה תאונת דרכים, כי ככה נגזר, ואמא שלי תצא מהעולם. לא סיפרתי את זה לאמא שלי, לא סיפרתי לאף אחד. כי באיזשהו מקום אהבתי את אורית.
"אני הייתי הפייבוריטית של אבא, היה בינינו קשר מדהים.  כשאבא אמר שנשבר לו מאמא, הייתי בצד שלו. אורית, מצידה, הוציאה עליי כספים. היינו נכנסות לקניון, וכל מה שמצא חן בעיניי היא קנתה לי. באיזשהו שלב לה ולאבא היה חלום שאני אתחתן עם הבן הבכור שלה, שהיה אז חייל. פעם אחת נפגשנו בדירה בהרצליה. אורית ואבא אמרו לנו שהנשמות שלנו תאומות, שבאיזשהו שלב נראה את זה בעצמנו ושנתחתן במרכז הרוחני שייבנה בבית-שמש" ואז התחילה אצל רחלי ההתפכחות. "אמא שלי הייתה אתי בכסאח, היא ראתה מה שאני לא ראיתי והכריחה אותי ללכת לרבנים. ופתאום קלטתי איפה אני נמצאת: עם אישה שמנסה, ומצליחה, להרוס את החיים שלי."
   כשהתאשפז שמר בבית-החולים הדסה עין-כרם, נסעו אליו היא ואמה. "בכיתי, אמרתי לו שיראה איפה הוא נמצא, והוא לא אמר שום דבר. רק הסיט את המבט. אמא שלי צעקה על אורית שתצא מהחדר,  אבל אורית לא זזה. היא ישבה לידו והחזיקה לו את היד. כעבור כמה ימים קיבלנו טלפון מהאח שעשה משמרת לילה, שהוא נעלם מהמחלקה". 
 

 
שמר נלקח על-ידי חסידיו להתנחלות אפרת, שם גרו ארבעה מחסידיו. הוא עשה שם את השבת, וכשמישהו מחברי הקבוצה ניסה לטלפן ולשאול לשלומו, טרקו בני הבית את הטלפון. משם נסע שמר לדירה של אור-יה בהרצליה, וכמה שבועות אחר-כך התגרש מאשתו ונשא אותה לאישה.
"לא הייתי בחתונה, הפכתי לאחת מהאויבים כי כבר לא הייתי חלק מהחזון ," אומרת רחלי, "אבל לי ולאחי היה נוהל של ביקורים פעם בשבוע. אמרתי שאני לא מוכנה לבוא כשאורית נמצאת, וככה היה. אבל במילא זה לא נמשך הרבה זמן. הוא נפטר די מהר, חודש-חודשיים אחרי החתונה, כי הוא היה במצב לא מרנין בכלל. השליח שלו,  שאחר-כך התחתן עם אורית, היה מגיע לאסוף אותנו ולהחזיר אותנו הביתה, הגיש לנו שתייה וכיבוד כי אבא לא היה יכול בכלל לקום. עד שיום שלישי אחד הוא התקשר ואמר שנתראה בשבוע הבא, כי הוא לא מרגיש כל-כך טוב. יום אחר-כך הוא נפטר.
"אני ואחי הגענו להלוויה, אמא לא באה. היא לא יכלה מבחינה רגשית לראות שם את כל החסידים ואת אורית בראשם. אורית בכתה בכי תמרורים היסטרי והתקרבה לקבר, ואני הרגשתי סלידה. כולם עברו לידה וליטפו לה את הגב, והתחשק לי להקיא. אחרי שאבא מת התיישרתי מבחינה דתית והפסקתי להיות זו שמזמנים אותה לשיחות הבהרה בבית-הספר. אם פסיכולוג היה בוחן אותי, הוא בטח היה אומר 'בגלל כל מה שהיא עברה היא חיפשה חיזוק ומצאה אותו בדת.'  גם אם זה ככה, אני שלמה עם זה."
 
  אורית אור-יה, אישה גדולה המקרינה כריזמה, לבושה תמיד לבן: צבע הטוהר והניקיון הפנימי אותו נוטים לאמץ מי שרואים את עצמם מורים רוחניים ומקובלים. יש לה גרסה משלה לפרשת שמר, אותה סיפרה לי בעצמה ומבלי ששאלתי. ככל הנראה כדי להרשים אותי ב'כוחה הרוחני'.
"לא נולדתי עם הכוחות שלי. אבא שלי נפטר כשהייתי בת ,17 והרגשתי תמיד שהוא מאוד שומר עליי, אבל לא קראתי ספרי מיסטיקה והייתי רחוקה מאוד מכל זה. התחתנתי עם בעלי הראשון בגיל ,22 חייתי אתו 18 שנה ונולדו לנו שני ילדים. הייתי מורה, הייתי גננת, למדתי עבודה סוציאלית והפסקתי.
"במאי '89 הגעתי לקורס אחד של יחיאל, וכעבור הרבה שנים הוא הפך להיות בעלי השני. הוא היה אדם מאוד רוחני ומאמין, שראה את הרוחניות שבי. היו לו אלפי תלמידים, ואני היחידה שקיבלה משמיים רשות ללמד. הוא שאל שמיים את האמת עליי ואמרו לו 'היא ילדה טובה'. יש בזה המון סוד. אני באה מצד החיוב, אין בי ניצוץ של רשע. התחלתי אז לראות דברים, לקבל מידע. קיבלתי ראייה רוחנית, ראיית עתיד.
"הגעתי אליו כשהוא חלה, הייתה לו סוכרת נעורים מגיל .19  הוא כבר לא היה יכול לתקשר, ואני תקשרתי במקומו. בערך חמש-שש שנים חוויתי נסים שאני יכולה לספר אותם רק בחלקם. הופיעו לי ישויות מכוכב אחר, עשיתי עליית נשמה עם הרבי מלובביץ' הייתי אתו למעלה הרבה זמן, הוא סיפר לי שהוא הולך לעולמו. וכשהוא הלך לעולמו, יצאה נשמתי. קמתי בלי אוויר, הרגשתי משהו מאוד חזק ומאוד מוזר.
"פעם אחרת נסענו הביתה מהצפון כל הקבוצה, והארנק שלי היה ריק. התפללתי לקב"ה, וכשהגענו הביתה הסתכלתי בארנק ופתאום היו בו 6,000  בשטרות של .200 גם ביום האחרון של יחיאל קרה נס. הוא הסתכל בארנק והיו בו פתאום .1,000 משמיים נתנו לנו כדי שיקנה לבן שלו תפילין, היו שם עוד חבר'ה שראו. נורא פחדתי שהוא ימות, חצי שנה לפני שהוא נפטר כבר נזלו לו מים מהרגליים. זה היה איום ונורא. אחרי התשלום על התפילין הוא מת בידיים שלי. ניסיתי להנשים אותו וכל זה, אבל אז הרוח שלו נעמדה לצדי ואמרה: 'תפסיקו, זה רק גוף פיזי. תעזבו אותי."'
   פורשי הקבוצה הזדעזעו ממותו המיותר של שמר, וסירבו לקבל על עצמם את מרותה של אור-יה. חלקם סובלים מאז מחזיונות שווא, אבל איש מהם לא פנה לטיפול פסיכולוגי. הם עדיין משוכנעים שהסיוטים שהם נתונים בהם מקורם בכוחה המאגי של אור-יה ולא במניפולציה רגשית.
 
"כשהגעתי לקבוצה של יחיאל כבר הייתי אחרי התהליך של חזרה בתשובה,"  מספרת ציפורה. "הייתה לי מכונית ועבדתי בשיווק, היו לי חיים רגילים. אחרי שיחיאל נפטר חזרתי לגור אצל אמא שלי, הפסקתי לעבוד. פתאום התחילו לי בלק-אאוטים. הסתובבתי עם הרכב כמו סביבון, כאילו אני לא מכירה את הדרך. הייתי גם מרגישה משהו שנכנס לי לתוך הגוף, כמו רוח חזקה שחותכת לי את הראש. חטפתי כאבי ראש, לקחתי את כל הכדורים שבעולם וזה לא עבר.
"פניתי לכמה רבנים, כדי שיתפללו שאורית תפסיק. אבל אף אחד מהם לא היה מוכן לקחת את זה על עצמו. הם רק אמרו לי, 'בעזרת השם יהיה טוב' וזהו. אני כבר לא מה שהייתי. הלכה לי כל שמחת החיים שהייתה בי, קשה לי לעשות מדיטציות. ברגע שאני עושה מדיטציה, אורית מופיעה מול העיניים שלי. עד לפני שבועיים הלכתי עם קמע על הראש, כי אורית התכסחה אתי אפילו יותר חזק מאשר קודם. היא התחילה לעבוד יותר חזק, אפילו בשבתות היא עשתה כישופים."
   מצבה הנפשי של מרים, ,42 רווקה, קשה לא פחות אך היא מסרבת לפנות לטיפול. "כדי שאני אהיה חזקה ואוכל להתנגד ליחיאל ואורית, אני צריכה לתת לזה הרבה פוקוס, ובינתיים החיים שלי יוצאים ממסלולם,"  היא אומרת. "אני עובדת – אבל בספונג'ה. לפני כן למדתי טיפול בלקויי למידה. אבל כשיצאתי מהקבוצה לא יכולתי להמשיך. נכנסתי לפאניקה מאוד גדולה, שכבתי במיטה במשך שישה חודשים וההורים שלי לא ידעו מה לעשות. אחר-כך התחלתי עם הספונג'ה, כי הבנתי שאני לא יכולה לעשות שום דבר אחר. מה שלוקח למנקה רגילה שש שעות לוקח לי שמונה, ואני מתפללת כל הזמן שלא יפטרו אותי. יחיאל ואורית נמצאים כל הזמן בתוך המוח שלי, וכל שנייה היא סבל גדול. הם יכולים להיכנס לתוך החלומות שלי ולהתעלל בי."
   על מה את חולמת?
  שהוא אונס אותי, וגם היא. הוא נמצא בי כל הזמן, כמו דיבוק.
  גם עכשיו? כשאנחנו מדברות?
 כן, אבל עכשיו הוא מקשיב ולא מתעלל. 
 
 עם מותו של יחיאל מצאה לו אור-יה יורש: צעיר יפה-תואר ממוצא אנגלו-סכסי, כבן ,30 אב לחמישה, שהפך גם למאהבה. הצעיר הנשוי הולבש בבגדי המת. באזכרה של שמר הוא השתטח על הקבר ונגע בראשיהם של חברי הכת. כמה חודשים אחר-כך נסעו השניים יחד, והשאירו מאחור את אשתו ואם ילדיו. ארבע שנים אחר כך נשא את אור-יה. השניים עברו לפני כשנה לנעלה.
  היורש המיועד, חרדי מבית, נמצא בנתק מוחלט ממשפחתו. קרוביו מספרים שאף פעם לא הסתדר בשום עבודה קבועה. "הוא אמר לי יותר מפעם אחת שזאת הפעם הראשונה שיש לו משמעות בחיים שלו,"  מספר אחיו הבכור. "הוא סיפר לי שאחרי הפגישה הראשונה שלו עם יחיאל הוא הרגיש שחשמל עובר בגוף שלו. יש לו פנטזיות, הוא חושב שהוא בשמיים ושהוא יתקן את העולם. אני פוחד עליו, כי הוא כל-כך משוכנע שכל זה נכון. הוא אמר לי באחת השיחות שהיו לנו: 'הראיה לכך שאורית אמת, היא שיחיאל שמר האמין בה. זה ציטוט שלו, מילה במילה. רציתי פעם לקחת אותו לרב, והוא ענה לי: 'לאיזה רב תיקח אותי? מה הוא כבר יכול להגיד לי? אני זה שיכול להגיד לרב מה לעשות."
   האח נכח בחתונתם של אחיו ואור-יה, למרות שהתנגד לקיומה. "אני ובן אחותי היינו, יתר בני המשפחה לא רצו לבוא. לפני החתונה הלכתי לרב ושאלתי אותו מה לעשות. הרב אמר לי שיש עליו דין של חולה, וכשאני הולך לחתונה אני כאילו מבקר חולים. ככה אני מתייחס אליו גם היום, כאל חולה. איבדתי אותו, אני לא רואה איך אי-פעם הוא יחזור לעצמו."
   גרושתו של הצעיר, שרה, הייתה חברה בקבוצה עד לפני שנה וספגה התעללויות נפשיות קשות. כדי 'להצדיק' זאת, 'נמסר לה משמיים' כי היא גלגול של לאה, ולכן עליה לסבול. והיא האמינה. האישה, כבת ,35 כבר אינה בכת היום אך מתקשה להאמין גם כעת שדברי אורית אינם דברי אלוהים חיים. בפגישה הקצרה בינינו היא שתקה רוב הזמן. "אני בוחנת עכשיו את האמון שלי באורית," אמרה בקול שקט. "אני מתחילה להבין שיש לי צרכים, שאני לא יכולה לבטל את עצמי כל הזמן. האמנתי שאני מקבלת מסרים נכונים, שיחיאל יחזיר את העם בתשובה.
"כל הזמן שאלנו שמיים אם לקבל או לא לקבל תרופות, שאלתי על הילדים שלי כל הזמן. כשהיו להם דלקות גרון לא נתתי אנטיביוטיקה, היום אני יודעת שזה יכול להיות מסוכן.  אבל כשלבת שלי היה שבר, שאלנו שמיים ואמרו לי לקחת אותה לרופא. זה עוד לא הזמן בשבילי לחשוף הכול, אני לוחמת כמו שאני מרגישה שאני יכולה. לפני כמה חודשים לא היה לי בכלל אמון בעצמי. חברי הקבוצה אמרו שיהיה פגם בנשמה שלי אם אתנגד להם, וכל-כך פחדתי. קיבלתי מסרים מאורית שיש לי אישיות של קורבן, וחשבתי שככה זה צריך להיות."
   אחותה של שרה אומרת שהיא חרדה מאוד. "אני חושבת שהיא עלולה להתאבד, היא כל-כך חלשה עכשיו. לשרה יש דימוי עצמי נמוך, ואורית ידעה איך לטפס על זה."
   לא בקלות מגיעים ללמוד מפיה של אורית אור-יה עצמה. "ההבדל אצלך בין הפוטנציאל לרצון מאוד גדול," הסבירה לי כשהחליטה אחרי פגישתנו השנייה שלא ללמד אותי בינתיים, אלא להעביר אותי לחניכה אצל חברת כת אחרת. "את עקשנית, יש בך משהו שלא רוצה לחיות ושחזק מאוד עכשיו. יש לך יכולת נפלאה, אבל את לא מאמינה בעצמך. המצב שלך כל-כך קשה, הגוף שלך כל-כך חלש, את צריכה המון עזרה."
   כדי לעזור לי, ציוותה אליי אור-יה את לאה מהוד-השרון, אישה אפורת שיער וחמורת סבר. לאה הקדישה לי שלוש פגישות, בנות כשעה וחצי כל אחת, שהתקיימו בבתי-קפה. ישבה מולי, שידרה אמפתיה וניסתה לשדל אותי להאמין בדרך הרוחנית. בפגישות הראשונות היא לא הלכה על כל הקופה. "אם תחליטי להצטרף, זה לא יחייב אותך לחזור בתשובה. ידרשו ממך להתלבש בצורה צנועה, זה הכול," אמרה. "אם תרגישי שזאת הדרך אל האושר, הכוח לשנות יבוא, כי תקבלי תמיכה מהקבוצה."
   הפגישה האחרונה בינינו נערכה אחרי שתי דינמיקות קבוצתיות בהנחייתה, בהן נכחתי ביחד עם חמישה חברי כת נוספים. בפגישה ההיא הריחה לאה שאני מהססת להצטרף גם לקבוצת הלימוד הקטנה, שאמורה להוות בשבילי מעין מכינה לפני ההצטרפות המיוחלת לקבוצת המתקדמים, שבהנחיית אור-יה ובעלה. בפגישות המתקדמים, כמו שנאמר לי, מקבלת אור-יה מסרים משמיים ובעלה כותב ומקריא אותם. אבל אני עוד רחוקה מזה.
  כדי לקרב אותי קצת, שלפה לאה מהכובע את הקלף המנצח. "כל האנשים שנמצאים עכשיו בקבוצה," גילתה לי, "היו באטלנטיס בתפקידי מפתח, בטופ של הטופ. מדענים, מנהיגים חברתיים. הנפילה של אטלנטיס התרחשה כי כל אותם אנשים התנתקו מהאלוקות. עד שלא היה מנוס, והקב"ה הטביע את היבשת הזאת. כל הנשמות שהיו שם התחייבו בפני הקב"ה לרדת לעולם ולעזור בהבאת הגאולה. אני לא יודעת מה היה התפקיד שלך באטלנטיס, אבל אם הגעת אלינו – סימן שיש דברים בגו."
   אז זהו, שאין. 
 
הרב אשל"ג: זה כישוף
 הרב שמחה אברהם הלוי אשל"ג הוא נכדו של 'בעל הסולם,' כותב הפירושים לספר הזוהר. הוא נחשב אחד המקובלים האשכנזים החשובים ביותר שפועלים כיום. יש לו חצר מאמינים בבני-ברק, בבית דירות ישן ודל מאוד בה גרה אמו הזקנה בת ה.90-  את מי שמגיעים לקבל את עצתו הוא מקבל בסלון ביתה. האם שוכבת במיטה בחדר הסמוך, שדלתו פתוחה. שולחן רעוע, כלי מטבח ישנים נושנים, סינור מוכתם וכיסאות שעומדים על כרעי תרנגולת, זו התפאורה המקבלת את פני המגיעים, ביניהם גם חילונים.
  לפני מותו של שמר התוודע אשל"ג לסיפור ונפגש עם שמר. "באתי ואמרתי לו, 'יחיאל, האישה הזאת תוריד אותך לקבר.'  והוא אמר לי שהיא מיועדת לו משמיים וכך הוכח לו. אמרתי את שלי והוא אמר את שלו, הוא כנראה היה יותר חכם. אשתו שאלה אותי אם להתגרש ולדרוש מזונות, ואמרתי 'תדרשי ותיפטרי ממנו.' מה לאורית ולתורה. זה כישוף."
   גם אתה מאמין שיש לה כוחות?
 זה קל מאוד להיכנס לכוחות של כישוף. ברגע שאדם מגיע אתה לקשר נפשי, ברגע שהוא חושב שיש לה כוחות, היא משליטה אותם עליו. כדאי שהיא לא תדע שאת נלחמת בה, כי היא יכולה לשים לך כל מיני כישופים מאחורי הבית.
 אם ידעת, למה לא הפסקת את פעילותה?
 כתוב בתורה: 'ובנבלתם לא תיגעו.'
זה פסוק שמדבר על כך שאסור לאכול נבלות. מה לזה ולענייננו?
 
מספרים על רב צעיר שניסה להחזיר את כל העולם בתשובה,  כשהתבגר קצת ניסה להחזיר בתשובה את אנשי עירו. כעבור כמה שנים הבין שעליו לתקן את עצמו, וגם זה הרבה. אבל אני נפגשתי עם האנשים בקבוצה, הסברתי להם במה מדובר ואמרתי להם לשמור מרחק ממנה.
 אז באמת אפשר להשתגע מלימוד קבלה?
מי שמשתגע בעקבותיה היה משוגע גם קודם.

הכתבה פורסמה בעיתון 7 ימים - ידיעות אחרונות.

כתבה: איילת קדם
צילום: איל יצהר