עברית  |  English  |  
הצטרפו אלינו לפייסבוק  |  לקבלת תמיכה: 03-6708811  |  
קבל ספר במתנה !


לחץ כאן




רון האברד - האמת והביוגרפיה.
   
ל. רון האברד - האמת והביוגרפיה
 
בכת הסיינטולוגיה, מספרים על מייסד הכת ל.רון האברד שהיה איש אשכולות רב פעלים. שחקר שבטים נידחים, זכה במדליות בזמן שירותו הצבאי, למד באקדמיה והיה ופילוסוף.
זה פחות או יותר גם מה שהעיד על עצמו.
אבל המציאות, כפי שהיא משתקפת ועדויות ומסמכים- מחמיאה הרבה פחות. והיא כוללת כישלונות אקדמיים, סמים, חברות בכת שעסקה במאגיה שחורה ואלימות.
בנוסף, ניתן למצוא סתירות בין מה שכתב על עצמו האברד במקומות שונים, וגם בין מה שכתב לבין גרסת חייו הסיינטולוגית המשופצת.
 כל האמת על חייו של ל.רון הבארד.
 
 
לדברי בנו של האברד, השקיע אביו זמן לא מבוטל בשיפוץ ובליטוש הביוגרפיה שלו.  הוא מספר כי בתקופות מסוימות של חייו, היה אביו יושב מדי יום וכותב את קורותיו. תוך שהוא משנה בהם פרטים מידי פעם לפעם. מוסיף, משמיט ובורא מחדש את סיפורו.
כך יוצא שבמסמך אחד למשל, כותב האברד כי הדיאנטיקה היא פרי מחקר בן 35 שנים ואילו במסמך אחר הוא טוען כי המחקר ארך 12 שנים בלבד.
הכנסייה הסיינטולוגית, לעומתו,  טוענת כי לאחר המלחמה "אסף רון וערך את מחקרו בן 16 השנים...בכותבו את כתב היד 'דיאנטיקה: התזה המקורית'". מהי האמת פה? קשה לדעת.
זו אינה הסתירה היחידה, אגב, שניתן למצוא בין הדברים שכתב האברד על עצמו במקומות שונים.
 
במשך השנים טען הבארד שהוא אוחז בתארים אקדמיים, שסייר רבות בעולם וחווה את תרבות המזרח על גווניה, שחקר עמים ותרבויות, שהיה איש ים.
הכנסייה הסיינטולוגית מספרת כי קצר הצלחות בכל מה שעשה בהיותו סופר, פילוסוף, מחנך, חוקר חלוצי, מוזיקאי, צלם, איש קולנוע, גנן, נווט, סייר ואישיות הומניטארית.
אולם מסמכים ונתונים עובדתיים על חייו של האברד סותרים את העובדות שייחס לעצמו ושייחסה לו הסיינטולוגיה.
הוא לא למד מתמטיקה גבוהה או פיזיקה. לא קיבל תואר ראשון במדעים. לא היה מהנדס או פיזיקאי גרעיני. לא בקר בסין בגיל 14. שיקר בנוגע לזמן בו טייל באסיה. לא למד עם כוהני הלאמה במזרח. מעולם לא דרכה כף רגלו בהודו. הוא מעולם לא היה נכה ועיוור, לא הוכרז פעמיים כמת במהלך המלחמה כפי שטען ואף לא ריפא את עצמו ממחלותיו באמצעות תגליותיו ולא קיבל 21 מדליות ועיטורים על שירותו הצבאי. (messiah or madman).
 
 
כל סודות השבט
לאפייט רונלד האברד נולד ב 13 למרץ בשנת 1911 להארי רוס וללדורה מיי, בטילדן שבמדינת נברסקה.
אביו אומץ בגיל צעיר, לאחר מות אמו, ע"י משפחת האברד ושירת בחיל הים של צבא ארה"ב. שירותו הצבאי של האב גרם למשפחה למעברי דירה רבים.
 
הכנסייה הסיינטולוגית מספרת כי כשהמשפחה גרה בהלנה, מונטנה, האברד הצעיר יצר קשר עם רופא אינדיאני מזקני שבט ה'בלקפוט', שלימד אותו את כל סודות השבט:
"המיוחד מבין חבריו היה איש רפואה קשיש, הידוע בפי רבים כ 'טום הזקן'.
בהיותו בן שש, הפך לאחיהם בדם של אנשי שבט הבלק-פוט, כבוד המוענק למספר מצומצם של לבנים."  (הכנסייה הסיינטולוגית)
הטקס השבטי שנקרא 'אחים לדם', נועד להצהיר על שבועת אמונים הדדית שלאחווה. במהלך הטקס, מערבבים מעט מדמם של הצדדים המעורבים בשבועה. לא נמצאו רישומים או עדויות לקיומו של טקס כזה שערכו בני שבט ה'בלקפוט' אי פעם.
בני השבט אף נמנעו מאוחר יותר מלהיענות לבקשתה של כת הסיינטולוגיה, לחתום על הצהרה בה יוכרז האברד כאחיהם לדם.
 
ב -1985 ניסו  מנהיגי הכנסייה הסיינטולוגית להוכיח כי בני שבט הבלקפוט אכן חתמו על הצהרה כזו. הסיינטולוג שחתם על המסמך, בשם בני השבט, הודה מאוחר יותר כי המסמך  הנו מזוייף.
 
בנוסף, ובניגוד לטענות הכת, ב -1930 הודה האברד שהעובדות שהיו ידועות לו אודות שידע על הבלקפוט הגיע ממקור שני ממישהו שבאמת היה 'אח לדם'". (ג'ון אטק) בנוסף, ההיסטוריון יו דאמפסי, מנהל מוזיאון 'גלנבאו' בקנדה, שחקר בהרחבה את שבט הבלקפוט, טוען שאקט 'אחים לדם' מעולם לא נעשה בקרב בני השבט. הוא אף שולל את קיומו של 'טום הזקן'. לדבריו, באותה תקופה לא היה קיים כלל שם כזה בשבט, אנשי השבט כלל לא כונו בשמות נוצריים כ'גטום'.
 
מה גם, שהשמורה של השבט האינדיאני הייתה במרחק של למעלה מקילומטר מבית הוריו של האברד הצעיר בן השש. (לוס אנג'לס טיימס, 1990)
 
מאוחר יותר, עברה המשפחה לוושינגטון, והאברד הצטרף ל'צופים' של ארה"ב.
 
לפי הביוגרפיה הסיינטולוגית של האברד, הצטרף האברד הצעיר ל'תנועת הצופים של אמריקה'. ובשנת 1924, הוא קיבל את אות 'הנשר הצופה' והיה לצופה הצעיר ביותר שאי פעם הגיע לכך,בהיותו בן 13
 
אולם, אין שום אינדיקציה לדעת האם אכן נכון הדבר. 'הנשר הצופה' הינה הדרגה הגבוהה ביותר אליה ניתן להגיע בתנועת הצופים של ארה"ב. לפי רישומי הצופים בארה"ב, המסמכים מהתקופה ההיא תועדו רק בסדר אלפביתי של רשימת הנערים, בלי אזכור לגילם, כך שלא הייתה כל דרך לאיש לדעת מי היה מקבל הדרגה הצעיר ביותר. בנוסף, דובר המשרד הארצי של תנועת הצופים העריך כי הגיל הממוצע של מקבלי הנשר הצופה הינו 11 ואף כמה צעירים בני 10 קבלו את הדרגה.
 
"בשנת 1927, בהיותו בן שש-עשרה, החל רון את הראשון במסעותיו השונים,
דרך האוקיאנוס
השקט ומשם לאסיה. שם, בכוחות עצמו ובחברתו של קצין שצורף לסירות הבריטיות, הוא ניצלהזדמנות ייחודית זאת על מנת לחקור את תרבות המזרח הרחוק. בין אלה שעימם התחבר ואשרמהם למד היה קוסם בעל תובנה רבה מהעיר בייג'ינג, אשר היווה את האחרון בשושלת קוסמיםסיניים המגיעה מחצרו של קובלאי חאן.
על אף היותו ידוע בראש ובראשונה כבדרן, היה מַאיו הזקן בעל ידע נרחב ביותרבחוכמת סין העתיקה אשר הועברה מדור לדור. רון העביר ערבים רבים בחברת חכמים מעיןאלה, כשהוא סופג בשקיקה את מילותיהם".
 
כך הכת הסיינטולוגית. אולם על פי עובדות שנבדקו, בשנים 25'-26', למד האברד בתיכון ברמרטון, בוושיגטון, שם הוצב אביו. לאחר מכן, נרשם לביה"ס בסיאטל, והפסיק את לימודיו שם באפריל 27'.
המסע  שלו בשנת 27' התקיים עקב נסיעתה לגואם של אמו, לביקור אצל אביו ששהה שם במהלך שירותו הצבאי. הספינה בה שטו הוא ואמו העבירה זמן קצר בין שני נמלים בסין.
ב 5 לאפריל 1927, עבר אבי המשפחה לבסיס הצבאי בגואם. מספר שבועות לאחר מכן, יצאו האברד הצעיר בן ה- 16 ואמו לטיול קצר על ספונה של אוניית קיטור שיעדיה הונולולו, יוקוהמה, שנחאי, הונג קונג ומנילה.
האברד תיעד את המסע ביומנו האישי. יומניו מראים כי לא התרשם כלל מהתרבות ומהאנשים שפגש במהלך הטיול. להיפך. השגותיו לגביהם לוו בבוז ובחוסר הערכה.
 יומניו  אף אינם מתארים דבר בנוגע ללימוד עם מורה רוחני כלשהו מהמזרח.
 האברד לא התרשם במיוחד מיפן בשלושת הימים בהם ביקר בה. הוא כתב ביומנו שהמקום לא נראה מלבב כפי שהוא מוצג בסיפורים וכנראה רק ברומנים הרומנטיים יש יופי ביפן.
"בשונה מהאנשים הצהובים והחומים, האדם הלבן על פי רוב אינו מאמין שהוא יכול לקבל יחס מעצמים", כתב. "האנשים הצהובים והחומים מאמינים שאבנים, עצים וקירות יכולים לתת להם תשומת לב".
וסיכם: " ניתן לראות שגם בן שבט אפריקה בז לחלוטין לאמת ושם את הדגש על ברוטאליות ופראיות".

כשהגיעו למנילה, בירת הפיליפינים, עברו  האברד ואמו לסיפונה של אונייה אחרת, עליה הפליגו לבסיס חיל הים של ארה"ב. 36 ימים לאחר שעזבו את סאן פרנסיסקו, ב- 6 ליוני 27', הגיעו לגואם.
אולם שם, נאלץ האברד הצעיר להיפרד מהוריו, לצורך לימודיו התיכוניים.
הם ליוו אותו ב-16 ביולי 27' לאונייה שהפליגה בחזרה הביתה להלנה, מונטנה.
 בספטמבר, נרשם רון ללימודים בתיכון הלנה, אולם ב 14 למאי הוא נעלם. הוא לא חזר שוב לביה"ס התיכון והשמועות גרסו שסולק משם.
 
הוא החליט לחזור להוריו ופגש אותם, שנה לאחר שנפרדו, ב 25 ליולי 28' בגואם.
במהלך השנה למד רון עם אמו, במטרה לעבור בהצלחה את הבחינות ולהתקבל לאקדמיה לקציני ים. אולם, נכשל במתמטיקה ולא נמצא מתאים.
ב6 לאוקטובר יצאה משפחת האברד לסין. האברד הצעיר ביקר רבות את המראות והאנשים שפגש שם. הוא טען שמקדשיהם עלובים  ומצא שהסינים "שטחיים, רפי-שכל, לא ישרים, עצלנים וברוטאליים".
"הם מסריחים", סיכם ביומנו את מסקנותיו ביחס לעם הסיני, "מכל המקלחות שלא עשו. הבעיה עם סין היא, שיש בה יותר מדי סינים".
ב-18 לדצמבר הם חזרו לגואם.
 
בביוגרפיה שכתב האברד על עצמו, הוא טוען שסיים אחר כך לימודי מתמטיקה והנדסה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון , שהוא בעל תואר בהנדסה אזרחית ושקיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת סקויה.
אולם העובדות הן אחרות. לפי גיליון הציונים האקדמי שלו, ציוניו היו נמוכים מאוד: ממוצע הציונים שלו היה D.
את השנה הראשונה שלו בקולג', העביר האברד כסטודנט על תנאי. הוא מעולם לא סיים את התואר. הוא אף לא זכה מעולם בשלל התארים שהתהדר בהם, מלבד התואר 'דוקטור של כבוד' שניתן לו מאוניברסיטת 'סקויה'. שבמקור נקראה The College of Drugless Healing.
האברד אף טוען שבמסגרת לימודיו עשה סטאז' בבית החולים לחולי נפש סט. אליזבת' בוושינגטון.
אולם לא נמצאו על כך רישומים כלשהם בביה"ח.
 
הדרגה הגבוהה ביותר אליה הגיע האברד במהלך שירותו הצבאי הייתה סגן בכיר.
הוא שירת ארבע שנים ושבעה חודשים בשירות פעיל. מתוכם, ארבעה וחצי חודשים על סיפונה של ספינה. הוא בילה  את זמנו יותר באימונים ופחות בים.
אנשי כת הסיינטולוגיה אוהבים להציגו כמי שפיקד על ספינה. גם הפעם, מציאות חייו של האברד זוהרת הרבה פחות:
 ב 21- לאפריל 43', אכן פיקד הבארד על ספינה של חיל הים. ב 28 ליוני של אותה שנה, הורה האברד לאנשי צוותו לפתוח באש בזמן שתושבי איי קורונדוס (מקסיקו), היו מצויים בקו הירי.
 חקירת המקרה הובילה להחלפתו של האברד וניטל ממנו תפקידו. זה היה סוף תקופת הפיקוד שלו.
 
בתום המלחמה, אכן קבל הבארד מדליות. ארבע, בסך הכול. אך אף לא אחת מהן הוענקה לו בגין פעולה צבאית כזו או אחרת אותה ביצע למופת.
 שלוש מתוכן הוענקו לו כמחווה שבשגרה, כמו לכל מי ששירת בצבא ארה"ב בתקופת המלחמה.
הרביעית הוענקה לו כמו לכל מי ששירתו באוקיינוס השקט.        
(מקור: מסמך חתום ע"י צבא ארה"ב, המפרט את עברו הצבאי של האברד והמדליות שקיבל)
 
 
אובססיבי להפלות
ב-13.4.33 נישא האברד למרגרט (פולי) גראב. רון האברד ג'וניור (שהחליף את שמו מאוחר יותר לרון דה-וולף) נולד פג במאי 34', לאחר ניסיון הפלה שניסה לבצע האברד באימו.
ניסיון הפלה זה לא היה היחידי שביצע האברד בנשותיו.
בנו של האברד מספר כי כשהיה בן שש, חזה במו עיניו באביו, המבצע הפלה באימו בעזרת קולב של מעיל. בראיון שנערך עמו, מספר הבן על הדם הרב שהיה במיטת הוריו ועל העובדה שאיש מהם לא הזכיר ולו במילה את המעשה אחרי שנעשה.
 
כרונולוגיה קצרה:  גראב עוד הספיקה ללדת את קתרין מאי, לפני שנטש אותה האברד  ב- 46' לטובת קשר ביגמי עם שרה נורת'רפ.
ב -14.4.47 תבעה גראב את האברד תביעת גירושין. הגירושין קבלו תוקף ב-24.12.47.
אך עוד ב -10.8.46, שמונה חודשים לפני תביעת הגירושים של אשתו ושנה וחצי לפני שהגירושים נקבעו באופן סופי, נישא האברד לשרה נורת'רפ.( The new york times 24.4.51)
נורת'רפ ילדה להאברד ילדה את בניו אלקסיס ולארי. לאחר מכן נישא האברד למארי סו וויפ, ונולדו להם ארבעה ילדים: דיאנה, קוונטין (מת בנסיבות מסתוריות ב 76', ), ארתור וסוזט.
 
ובחזרה להאברד הבן. הרקע לניסיונות ההפלה שביצע האברד האב, לדברי בנו, נעוץ באמונותיו במאגיה שחורה.
 בראיון עם האברד הבן, שפורסם במגזין 'פנטהאוס' ביוני 83', הוא מספר: "...הוא היה מעורב בתורת הנסתר... המעורבות הזו החלה כשעוד הייתי בן 16, התגוררנו אז בוושינגטון DC, והוא השיג את הספר של Alister Crowley The book of Law”. הוא התעניין מאד במספר הנחות יסוד, המגבשות את מה שמספר אנשים מכנים "ילד הירח" [the moon child]. בבסיסו זהו ניסיון ליצור את ההיריון הטהור, המושלם [מילולית: "ללא פגם"] – אלא שהמקור לבריאה זו אינו האל אלא השטן.
"רעיון חשוב נוסף הוא יצירת מה שהם קוראים – עוברים שתולים (embryo Implants) – שנועדו להביא לכך שנשמה שטנית או שדית תשתלט על גופו של העובר. כיצד? על ידי פולחנים של מגיה שחורה, שכללו שימוש בהיפנוזה, סמים ושאר התעסקויות מסוכנות והרסניות. באם לא הושגה המטרה, היה צורך להרוס את הראיות לכך שנכשל ההריון ה'טהור'. לפיכך אבי הפך אובססיבי להפלות. יש לי זיכרון של פרקטיקה זו מהיותי בן 6 שנים. עצם העובדה שאני זוכר זאת, מהווה בעיה חמורה מבחינת הסיינטולוגיה".
 
 אליסטר קראולי היה מיסטיקן שנוי במחלוקת שהעיד על עצמו כי הוא "החיה 666" ואף כי הוא מכשף. והאמין כי שימוש בסמים פותח את התודעה. ספרו של קראולי הציג בפני האברד את עולם הנסתר, המאגיה והכישוף. בנו של האברד טוען שהספר השפיע מאוד על חייו בבית ועל הטכנולוגיה של הסיינטולוגיה, שלטענתו הן למעשה ריטואלים ארוכי טווח של מאגיה שחורה.
קראולי עצמו,  פיתח מערכת שלמה של טקסים מאגיים ותרגילים יוגיים, שנועדו לפתח בו את כוח הרצון. הוא אף שילב בטקסיו מרכיבים מיניים כדי להגיע למצבי תודעה מיסטיים, לשיטתו.
 
תחילת היכרותו של האברד עם תורת הנסתר ועם קראולי האיש, החלה באוגוסט 1945. לאחר שחרורו מהצבא. אז הצטרף ללו גולדסטון, מאייר מוכר של ספרי מדע בדיוני, לביקור אצל ג'ק פרסונס.
פרסונס, מדען וכימאי צעיר מבריק, האמין בכוחה של המאגיה השחורה, בקיומו של השטן וברוחות רעות. בשנת 1939 פרסונס ואשתו הלן הצטרפו לשלוחת הכת של אליסטר קראולי בארה"ב, שהחברים בה היו מבצעים יחד כישופים וריטואלים מיניים. פרסונס התכתב עם קראולי בקביעות, והפך לאחד ממקורות המימון העיקריים שלו.
 
בקיץ 44' עזבה הלן פרסונס את בעלה לטובת חבר אחר בקבוצה של קראולי, לו הרתה. פרסונס עצמו התנחם בזרועות אחותה הצעירה של הלן, שרה (בטי) נורת'רפ, אז סטודנטית בת 18. שעזבה את לימודיה ועברה לגור אתו, למורת רוחם של הוריה. פרסונס עודד אותה ליהנות מקיום יחסי מין עם חברים אחרים בקבוצה.
שנה לאחר מכן, כשהצטרף האברד לכת, הוא החל לקיים יחסי מין עם נורת'פ.
 האברד ניהל גם רומנים וקשרים מיניים נוספים עם נשות הכת (מקור: ראסל מילר).
 
בתקופה ההיא, היה האברד שאימץ את תורתו של קראולי מכור לסמים ונמצא לא אחת ע"י חבריו כשהוא מוקף בכדורים שונים ובאלכוהול. נייסון הימל, עיתונאי צעיר, היה חברו לחדר של האברד בכת. הוא מעיד שהאברד היה מספר סיפורים עשיר דמיון, שנהג לספר על חוויות שכלל לא חווה ולטעון טענות על חייו שהיו בדויות לחלוטין. "הוא היה תמיד מרושש וניסה ללוות כסף. הוא נהג לומר שהדרך הקלה ביותר לעשיית כסף תהיה להמציא דת". כפי שמעיד אף בנו.
שמעיד עוד, כי כשהיה בן עשר בלבד, בשנת 1944 טבל אביו, בניסיון להכניס אותו לפרקטיקות של מגיה שחורה, את המסטיק שלו בפנובאביטל ( Phenobarbital) - סם הזיות.
ובכלל, סמים היו מרכיב מהותי בגידול רון הבן, כפי שהוא מעיד, משום שהאב האמין שהסמים הם הדרך הטובה ביותר לקרב את המאמין לשטן – האנטי-כריסטוס של המגיה השחורה.
 
בנוסף לזה, היה האברד מהפנט חובב שלפי עדויות גם עשה את זה לא רע. הוא למד ותרגל היפנוזה
לפני מלחמת העולם השנייה ולאחריה. הוא התאמן והשתעשע בשימוש בטכניקות היפנוטית שלמד במפגשים חברתיים ועל אנשים שונים.
באחד מספריו הוא כותב: "ב 1947- השתמשתי בכל דבר שעבד וגם בהיפנוזה ובפסיכואנליזה, בנוסף למה שלמדתי על אנגרמים וגורמים אחרים בחיים". (Technical Bulletins II)
במה שלמד בתחילה בתור תחביב, עשה מאוחר יותר שימוש כשהמציא את הסיינטולוגיה.
האברד הסביר, בכתביו המאוחרים יותר, מדוע רק למי שהוא סיינטולוג מותר להכניס מישהו להיפנוזה : "אין כל רע בהיפנוזה כל עוד יודעים להוציא מהיפנוזה. אנחנו (הסיינטולוגים) יודעים להוציא מהיפנוזה, לכן אין זה משנה אם אנחנו מהפנטים אנשים או לא" (Technical Bulletins III)
בכך, למעשה, הודה האברד בשני דברים: בזה שהשתמש בהיפנוזה ובזה שהסיינטולוגיה שהמציא משלבת בתוכה אלמנטים היפנוטיים.
 
הפנטזיה הופכת למציאות
ספרו של האברד "Dianetics: The Modern science of Mental Health" - דיאנטיקה: המדע המודרני לבריאות הנפש, יצא לאור בשנת 50'. להבדיל משנות השמונים, שבהם ספרי עזרה-עצמית הן חיזיון נפרץ, "דיאנטיקה" היה ספר חלוצי בז'אנר זה.
על פי רב המכר הזה ניתן להפוך אושר למציאות ב 1950, אם רק יתרגל הקורא את האמלגמה
(amalgam) בנוסח מדע בדיוני שהוא מציע, ויעבור פסיכואנאליזה נוסח הבארד.
הבארד, שהתגורר אז בניו ג'רסי, הופתע מההצלחה של הספר, כשהגיע הדוור, כשהוא נושא שקים של מכתבים ובהם פניות של האומללים והמיואשים שקראו את הספר ורצו שהבארד האב ייקח אותם לארץ המובטחת.
היה זה חלום שהתגשם – סופר מדע בדיוני שלא רק יצר עולם של פנטסיה אלא גם הצליח לעטוף את ההוויה הזו במעטפת למכירה כמציאות.
רון האברד הבן: "המטרה שלו בכתיבת הספר הייתה לקחת את הכסף ולברוח. אבל בשנת 1950, היה זה הספר המשמעותי הראשון בשיטת הפסיכותרפיה נוסח "עשה זאת בעצמך",
 
בשנת 1950 פתח האברד את קליניקת הדיאנטיקה שלו.
 
לא עבר זמן רב, והרשויות בניו ג'רזי, כמו גם האגודה הרפואית האמריקאית ערערו על תקפות האמונה החדשה. האברד התמודד עם האתגר על ידי כך שברח מהמדינה (ולא הייתה זו הפעם האחרונה). היה זה אחד מהזיכרונות השגרתיים ביותר אצל רון הבן – לראות את אביו אורז קופסאות נעליים שבהם דחוסים שטרות בסכומים של אלפי דולרים, על מנת לעבור לשדות ומרחבי פעילות ירוקים ובטוחים יותר (מתוך הכתבה בגליון ה"פנטהאוס").
 
לטענת האברד, מבוססת הדיאנטיקה שפיתח ושאילצה אותו לברוח- על מחקר ממצה עם מאות נבדקים, שעיצב את הבסיס לתיאוריות שלו.
"בדיאנטיקה מתגלה טבעו האמיתי של האדם על בסיס מדעי ולא על הנחות והשערות", הוא כותב.
"המקור האחד והיחיד להפרעה נפשית נחשף ע"י דיאנטיקה והוא מוצג לראווה על בסיס קליני או מעבדתי"....יש לך בספר הזה מדע בהיקפו המלא".
 (האברד, מתוך 'דיאנטיקה', 1950)
בספרו האוטוביוגרפי: fundamentals of thought (1980) , הוא כותב כי תורתו הושלמה אחרי 35 שנות מחקר.
גם במגזין הסיינטולוגי FREEDOM(no.14)  נטען כי האברד חקר את המיינד במשך 35 שנה, לפני שכתב את ה"דיאנטיקה".
לעומת זאת, בשיחות שניהל עם אנשים, לעומת זאת, הצהיר האברד כי בילה 12 שנים אינטנסיביות בחקר הדיאנטיקה.
 
אולם בנו של האברד טוען שלא נעשה שום מחקר כזה ע"י אביו. למעשה, חלק גדול מהמקרים אותם הוא מתאר בספרו, אם לא כולם, הומצאו ע"י האברד. מה שלא הומצא, נלקח מחייו האישיים שהיו מעורבים בתורת הנסתר ובמאגיה שחורה. ועוד הוא טוען כי את כתיבת הספר סיים אביו בתוך חודש אחד בלבד.
 
 קשה להאמין כי הדיאנטיקה נכתבה במשך זמן רב כל כך, גם לנוכח העובדות הבאות:
 
1.      במהלך 12 השנים הללו, בעיקר בשלוש-ארבע השנים שלפני עיסוקו בדיאנטיקה, כתב האברד לפחות 78 סיפורי מדע בדיוני. קשה להאמין שהיה לו זמן לחקור היטב 270 מקרים.
 
2.      אם נכונה הגרסה הסיינטולוגית, הרי שהאברד התחיל את מחקרו בגיל שלוש.
 
3.      הכנסייה הסיינטולוגית טוענת כי הטכנולוגיה של האברד "מוכחת לגמרי". אולם, מחקר רציני, לפי כללי המחקר המדעי, דורש מדגם של קבוצת ביקורת שלא קיבלה את הטיפול בדיאנטיקה, בנוסף לקבוצת הנבדקים עצמה. במידה ואכן השתתפו 270 נבדקים במחקר, הרי שקבוצת המחקר כולה אמורה הייתה לכלול סה"כ 540 איש. מה שלא עולה בקנה אחד עם כתיבתו של האברד באותה תקופה.
 
" רקע במדע בדיוני לא נחשב כהכנה טובה להבנת המדע האמיתי. בגלל שהאברד כתב כ"כ הרבה סיפורי מד"ב בתקופה אחת, נראה כמעט בלתי אפשרי שיכל לקיים מחקר מדוקדק, כפי שטוען שביצע, על מנת לפתח את הדיאנטיקה, שהסיינטולוגיה מתבססת עליה". (פאולט קופר)
 
4.      בכתבים ובסיפורים שפרסם בתקופה של טרום הדיאנטיקה, אין שום רמז או עדות למחקר כלשהו שערך באותה תקופה או למדע בכלל.
 
 גם יעילות השיטה שהמציא האברד, אינה כה מוחלטת כפי שהוא מעיד עליה.  הוא טוען כי השיטה מרפאה את האדם מכל תחלואיו ופותרת אותו מכל המחלות והבעיות הנפשיות השונות. הוא כותב כי הדיאנטיקה פורסמה רק לאחר שכל המבדקים הביאו למסקנה "שהיא עבדה בכל סוג של מחלה נפשית לא אורגנית, ובכל מחלה פסיכוסומאטית אורגנית". האומנם?
 
מאז שנת '43 סבל האברד מבעיות בקיבה ומבעיות רפואיות שונות, והוא אף העיד על עצמו כי אושפז בבית חולים במשך 13 חודשים, במהלך שירותו הצבאי.
 שנתיים לאחר מכן, באוגוסט 51', פנה האברד לרופאיו בתלונות על כאבי בטן עזים, עם חשד לאולקוס או לכיב תריסריון כרוני, והתלונן גם על כאבי פרקים.
אשתו השלישית, שהייתה לצדו לאורך כל הדרך, גם לאחר שנאסרה בכלא בארה"ב בעוון פשעים שביצעה עם הארגון הסיינטולוגי במצוותו של האברד, הייתה סיינטולוגית אדוקה כל חייה.
למרות הבטחות הדיאנטיקה לחיים נטולי מחלות, נפטרה מארי סו האברד עקב מחלת הסרטן.
 
דיכאון ופרנויה
במהלך חייו סבל האברד ממצוקות נפשיות.
כבר בתום שירותו הצבאי, ב-15 לאוקטובר של שנת 47', כתב האברד מכתב לאגף שיקום החיילים בצבא ארה"ב ובו שטח את בקשתו למתן טיפול פסיכיאטרי:  הוא כותב כי רופאו מסר לו כי בדיקה פסיכיאטרית וייתכן שאף טיפול פסיכיאטרי-יכולים לסייע לו בשיפור מצבו הנפשי. מכתבו זה, נכתב "אחרי שניסיתי במשך שנתיים להחזיר לעצמי את האיזון, בחיי האזרחיים-ונכשלתי".
 האברד מתוודה: ..."קבלתי טיפול תרופתי כששהיתי במזרח (מזרח ארה"ב) והמשכתי אותו על חשבוני.לקראת סוף שירותי הצבאי נמנעתי, מתוך גאווה, מכל בדיקה נפשית בתקווה שהזמן יאזן את נפשי-שיש לי את כל הסיבות להניח כי הושפעה באופן חמור. ..איני לא יכול להתעלות מעל לתקופות הארוכות שבהן אני חווה עגמומיות ונטיות אובדניות, ולאחרונה הגעתי למסקנה שאני חייב קודם כל לנצח תחושות אלה, לפני שאוכל לקוות לשקם את עצמי".
הוא חותם את המסמך בבקשה לטיפול ללא הכרח של אישפוז פסיכיאטרי: "איני יכול לעזוב את הלימודים ואת העבודה המעטה שאני עושה כדי להתאשפז, עקב התחייבויות רבות. אולם אני מרגיש כי אני חייב בטיפול. איני יכול להרשות לעצמי טיפול כזה. האם תוכלו בבקשה לעזור לי"?
בקשתו של האברד לקבלת טיפול-נדחתה.
ארבע שנים מאוחר יותר, בתחילת שנת 51', הידרדרו נישואיו של האברד באופן קיצוני. בנוסף, הוא גם סבל מפרנויה ומדיכאון וארגון הדיאנטיקה שלו נקלע לבעיות כלכליות קשות. הוא האשים בכל את אשתו שרה והיה משוכנע כי היא ניסתה להרוג אותו בעזרת שוקר חשמלי. אף על פי שלא זיהה את התוקף ולא נכחו במקום עדים, כפי שהוא עצמו העיד. הוא לא דיווח על המקרה הזה למשטרה ואף לא עבר בדיקה רפואית כלשהי לאימות טענותיו. אך ביום שלמחרת-השיב לאישתו בפעולת תגמול יזומה. הוא חטף את בתו התינוקת אלכסיס ולרי, שמאוחר יותר התכחש לכך שהיא בתו, לקח אותה ללשכת הסעד בלוס אנג'לס ופנה במכתב בקשה ללשכה בה הצהיר הצהרות שקריות. הוא טען כי אימה של התינוקת חולה וכי הוא אינו מסוגל, כאב עובד, לטפל בה ובקש להשאירה לטיפול והשגחה מלאה של רשויות הסעד. האברד חתם על מכתבו בשם בדוי: ג'יימס אולסן.
באותה שנה, ניהל האברד פרשיית אהבים סוערת עם ברברה קיי, צעירה בת 20, ואף תכנן לברוח איתה.           
מהר מאוד הבינה קיי עם מי יש לה עסק. בראיון אתה משנת 86' היא אומרת: " (האברד) היה מאוד פרנואיד. הוא היה הולך איתי ברחוב ממהר מאוד, והייתי שואלת אותו 'למה אתה הולך כ"כ מהר?', הוא היה מסתכל לעברי ואומר 'את יודעת איך זה להיות מטרה?'.

לדעתו של האברד, הוא היווה מטרה האברד לאגודת הפסיכולוגים האמריקאית, ההתאחדות הרפואית האמריקאית וסוכנות הביון המרכזית של ארה"ב- שכולן יחד שלחו בעקבותיו רוצח שכיר. הוא היה משוכנע שכולם רודפים אותו. אולם במהלךה תקופה ההיא הוא לא היה מבוקש ע"י אף גורם שהוא ואיש לא רדף אחריו. הוא הוכרז כמבוקש ע"י השלטונות בצרפת הרבה אחר כך. וגם אז לא נשלח בעקבותיו כל רוצח שכיר.
מאוחר יותר, בשנות ה-60, שדרג האברד את פחדיו והפך אותם למתקפה נגד הממסד הפסיכיאטרי. הוא האשים את הפסיכיאטרים בהסתה וזריעת כעס וזעם בעולם נגד הסיינטולוגיה. הוא טען שהשיטות הברוטאליות והבלתי אנושיות שלהם מתאימות יותר למאה ה-19 וחייבות להסתיים. "היחס הפסיכיאטרי כלפי האדם הנו נטול רגש" ציין והדגיש כי הפסיכיאטרים הנם רוצחים ברישיון שאין להם הצלחות בטיפולים, אלא רק קורבנות. והוסיף כי הם מענים ורוצחים בני אדם בחדרי חדרים, הרחק מעין בוחנת. (FREEDOM 68).

כל זכויות היוצרים והקניין הרוחני באתר המרכז הישראלי לנפגעי כתות שייכות למרכז הישראלי לנפגעי כתות (להלן "המרכז") או לכותבים וגופי תקשורת אשר נתנו למרכז את הסכמתם לשימוש בחומר. אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, להציג בפומבי, לשנות, לפרסם, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט באמצעי תקשורת אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר, להעביר, למכור, להפיץ או לעשות שימוש מסחרי כלשהו, במידע, במאמרים, בסרטים, בקבצים המופיעים באתר או בכל חלק שלהם, אלא באישור מראש ובכתב מאת המרכז.

 


'המרכז הישראלי לנפגעי כתות' (חל"צ)
רח' בן גוריון 24 (בית ליגב), רמת גן
        טל:
  03-6708811, פקס: 03/6708822       
דוא"ל:
  
s.soskatot@gmail.com
 

[חזור למעלה]        [הוספה למועדפים]       [מפת האתר]       [יצירת קשר]

 

לייבסיטי - בניית אתרים