עברית  |  English  |  
הצטרפו אלינו לפייסבוק  |  לקבלת תמיכה: 03-6708811  |  
קבל ספר במתנה !


לחץ כאן




סיינטולוגיה והיפנוזה
   
סכנת נפשות
ברוב הכתות משתמשים בהיפנוזה, רק קוראים לזה בשמות אחרים. בתהליך ה"אודיטינג" הנעשה בכת הסיינטולוגיה יש אלמנטים של היפנוזה אוטוריטטיבית, מה שגורם לו להיות מסוכן. ובכל זאת לא ניתן לאכוף עליו את "חוק השימוש בהיפנוזה".
 
                      
מדינת ישראל נגד צחי וייט
 
 היפנוזה: "מצב בו אדם מנצל את יכולת הריכוז שלו כדי להפנות את הקשב כלפי פנים. במצב של היפנוזה אדם מרשה לעצמו להפנות את מרב הקשב והמשאבים שמצויים בו, וזאת על מנת להביא לשינוי גופני או נפשי, כדי להיות בקשר יעיל יותר עם התת-מודע, או כדי לשפר את מערכת התקשורת בין המוח לגוף. 
כל מצב בו אנו מפנים את רוב הריכוז למטרה אחת, וכאילו 'מתעלמים' מיתר הדברים הסובבים הנו בעל מאפיינים של מצב היפנוטי. רובנו חשים חוויה דומה כשאנו מרשים לעצמנו לשקוע בסרט או ספר מרתקים, וכך מנתקים את עצמנו מהסביבה." (האגודה הישראלית להיפנוזה)
 
היפנוט: "פעולה או תהליך המיועדים או עשויים לגרום באמצעות סוגסטיות לשינויים במצב תודעתו ובמודעותו של אדם אחר וכן לשינויים בגופו, בתחושותיו, ברגשותיו, בחשיבתו, בזיכרונו או בהתנהגותו" (מתוך "חוק השימוש בהיפנוזה, התשמ"ד)
 
 
היפנוזה, כפי שהיא מוגדרת בשתי המובאות האלה, מכונה בדו"ח אנדרסון (דוח ועדת חקירה ממלכתית באוסטרליה, משלהי שנות ה- 60 שבדק וחקר את כת הסיינטולוגיה) כהיפנוזה פסיבית, המשמשת לצרכי ריפוי.
 המהפנט הוא הפסיבי. הוא אינו אומר למהופנט מה עליו לעשות וכיצד, אלא עוזר לו להיכנס למצב היפנוטי.
 
 הדו"ח מבדיל בין היפנוזה פסיבית כזו לבין היפנוזה אוטוריטטיבית.
 
היפנוזה אוטוריטטיבית היא זו המשמשת בהופעות בידור של מהפנטים חסרי הכשרה טיפולית. בהופעות אלה, עולה המהופנט על הבמה ונכנס למצב היפנוטי בהתאם להוראות שהוא מקבל מהמהפנט. העשוי לבקש ממנו לעמוד על רגל אחת ולשיר את ההמנון הצרפתי, או ללכת ולנשק איזו אישה שאינו מכיר, לקול צחוקו של הקהל.
בהיפנוזה מסוג זה נעשה שימוש בעבר על שבויי מלחמה, לצורך השגת שיתוף פעולה מצדם והיא זו המשמשת גם בכתות. בין היתר גם בכת הסיינטולוגיה.
 
היפנוזה לצרכי בידור אסורה במדינת ישראל על פי חוק. "חוק השימוש בהיפנוזה", מגדיר את גבולות השימוש בהיפנוזה: "לא יהפנט אדם את זולתו אלא אם כן הוא מורשה להפנוט, ולפי תנאי ההרשאה. מי שאינו מורשה להפנוט לא יתחזה, במפורש או מכללא, כעוסק בהפנוט או כמוכן לעסוק בהפנוט". ועוד מגדיר החוק, כי היפנוזה מותרת לשימוש אך ורק לצורך אבחון או טיפול רפואי או פסיכולוגי, מחקר מדעי, הוראה מדעית בתחום ההיפנוזה או רענון זכרון במהלך חקירה משטרתית או ביטחונית.
כמו כן, "לא יהפנט אדם את זולתו אלא בהסכמתו בכתב, שניתנה לאחר שהוסברו לו מהות התהליך ההיפנוטי והשלכותיו האפשריות".
כמו כן, החוק אוסר על הפנוט קטין, חולה נפש או פסול דין, אלא למטרת אבחון וטיפול רפואי או פסיכולוגי.
 
חוק המגדיר ומגביל שימוש בהיפנוזה קיים כיום רק בשתיים ממדינות העולם: ישראל ושבדיה.
בישראל, נחקק החוק בעקבות מותה של צעירה שהופנטה בהופעת בידור פומבית, ומאז שנחקק נאכף רק פעם אחת.
בשנת 96' הוזמן המהפנט צחי וייט להשתתף בתכנית הבידור הטלביזיונית של הערוץ השני "פחות או יותר", בהנחיית אקי אבני. שבמהלכה הפנט את אבני והשאיר אותו שוכב מהופנט על קורה, כשערפו שעון על מסעד של כסא.
ככל הנראה הרגיז קטע ההפנוט הנ"ל את  הגורמים הרלוונטיים במשרד הבריאות, שראו בו תקדים להחלת החוק ונעשה ניסיון לתבוע את וייט.
 מומחה להיפנוזה מטעם משרד הבריאות צפה בקלטת הוידיאו של התכנית וניסה לתת דיאגנוזה.
בסופו של דבר דחה בית המשפט את התביעה: ....."כל האמור לעיל מוביל למסקנה החד משמעית שהתביעה לא הוכיחה ובודאי שלא מעבר לכל ספק סביר שאקי אבני הופנט ע"י הנאשם".
 
מעיון בחוק ההיפנוזה ובניסיון התביעה, ניתן להסיק את המסקנות הבאות ביחס לשימוש בהיפנוזה בכתות:
 
  1. קשה מאוד וכמעט בלתי אפשרי להחיל כיום את חוק השימוש בהיפנוזה על כתות. שכן הגדרות החוק חלות, על פי ניסוח החוק, רק על מי שמצהיר בגלוי כי הוא עוסק בהיפנוזה. בעוד שבכתות לא משתמשים בטרמינולוגיה הזאת, כי אם בטרמינולוגיות חלופיות, כפי שנראה בהמשך.
  2. קשה מאוד להוכיח שנעשה שימוש בהיפנוזה. כדי להוכיח זאת יש צורך בעדות מתוך הכת. או, לחלופין, בחדירת אנשי מקצוע מסווים לתוך הכתות, על מנת לבדוק באופן בלתי אמצעי את המתרחש בהן.
 
מה שמוביל בהכרח למסקנה השלישית:
 
  1. עד שלא יתוקן החוק הקיים תוך שייעשה שימוש לצורך זה בעדים שהם יוצאי כתות או אנשי מקצוע, ימשיכו כתות בישראל להשתמש בהיפנוזה ולגרום לנזקים נפשיים עקב כך, באין מפריע.
כמו שקורה, למשל בכת הסיינטולוגיה.
 
 
האברד המהפנט
 
במרבית הכתות משתמשים הגורואים בהיפנוזה. לפני מספר חודשים הגיעה למשרדי "המרכז הישראלי לנפגעי כתות" אישה צעירה, שהגורואית שלה 'טיפלה בה' באמצעות ירידה בגילאים: שיטה היפנוטית מובהקת. כשהגיעה לגיל שלוש, איבחנה הגורואית שבגיל זה הותקפה ה 'מטופלת' שלה מינית והשתילה בה זיכרון כוזב.
 
 
מייסד כת הסיינטולוגיה ל.רון הבארד היה מהפנט מוצלח למדי אפילו טרם היותו מנהיג כת ועל כך יש עדויות רבות.
לפחות על פי ספרו של ראסל מילר "Bared Face Messiah",  המתחקה אחר הביוגרפיה של הבארד ובין היתר אחר כשורי ההיפנוזה שלו.
הספר, אגב, נכתב בשנת 1985 ויצא לאור ב- 87' , למרות התנגדות כת הסיינטולוגיה וניסיונותיה למנוע את פרסומו.
 
ראסל מילר כתב את האוטוביוגרפיה של האברד בהתבססו על מסמכים אותנטיים. אבל לא רק. הוא גם ראיין עשרות אנשים שהיו בקשר עם האברד בתקופות חייו השונות. ביניהם מאהבותיו ובני משפחתו הקרובים: בנו, אשתו לשעבר ודודתו.
מרואייניו הרבים והשונים הכירו את ממציא כת הסיינטולוגיה כסופר מדע בדיוני בשנות ה-40, בתקופה בה הצטרף לכת של ג'אק פרסונס, בזמן נישואיו לאשתו הראשונה וכן בתחילת דרכו כמייסד כת.
 
בעמוד 140 בספרו, כותב מילר: (בתרגום חופשי):
 ".....הבארד הציג כשרון מפתיע כמהפנט סלוני. הוא הפנט כמעט את כולם. בחור צעיר אחד, למשל, הביט בידו בהתפעלות כשהוא משוכנע שהוא אוחז בזוג מיניאטורי של קנגורו בכף ידו. שני חלץ במהירות את נעליו כאשר חש שהרצפה מתחממת תחתן ושלישי בילה 10 דקות מצחיקות בטירוף בשיחת טלפון דמיונית בה ניסה לנפנף איש מכירות דמיוני".
 
"ייתכן שהאברד למד הפנוזה אצל ג'אק פרסונס [האברד הצטרף לכת של פרסונס לאחר שחרורו מהצבא ושם אף פגש את אשתו השניה] ונראה היה שאין לו שום קושי להשפיע על אנשים להיכנס לטרנס היפנוטי. כל מה שהיה צריך לעשות זה לספור עד שלוש ולהקיש באצבעותיו.
 אלא שלפעמים הוא שכח להעיר אדם מהטרנס ההיפנוטי שלתוכו הוכנס. למשל: פעם אחת הוא אמר לאחיו הצעיר של קוקס, ביל, שייגש לישון כשיראה אותו מגרד בקצה אפו. תחת השפעת ההיפנוזה הזו-ציית ביל. אבל מאוחר יותר באותו ערב ד גירד האברד באפו בחברת מעריצים וביל התמוטט, אך למזלו הוא נפל אל תוך זרועותיו של פורסט אקרמן שעמד מאחוריו.
 האברד שיחק עוד משחק פוסט היפנוטי עם ביל קוקס:  [המינוח "פוסט היפנוטי" כוונתו לפקודות שממלא המהופנט לאחר שיצא מתוך המצב ההיפנוטי, במידה וכשבצעו בו היפנוזה, נאמר לו גם כיצד לנהוג לאחר מכן] הוא לקח אותו הצידה ופקד עליושלמחרת בצהרים, בשעה שתיים, ייפגש אתו בפינת הרחוב.
 האברד היה שם למחרת כאשר בדיוק בשעה שתיים כשקוקס הופיע. כשהופיע-שם הבארד יד על מצחו ופקד עליו לשכוח את כל מה שהיה.
המקרה הזה נודע לעמיתו של הבארד, סופר מדע בדיוני בשם א.א. ואן ווגט.
שבקש לחקור את בקיאותו של הבארד בהיפנוזה, אחרי ששמע מפיו על כך. ווגט הביא מומחה להיפנוזה שגרם לו להיות בהיפנוזה עמוקה וקוקס השרוי בהיפנוזה ספר להם על מעשיו של הבארד.  
 
דו"ח אנדרסון מצטט את נושא ה- 15-G מתוך הסיינטולוגיה, שם כותב האברד: "למדתי היפנוזה ומיסטיקה".
 
בספרו Technical Bulletins II, 1953-54 בעמוד 297 כותב האברד: "ב-1947 השתמשתי בכל דבר שעבד וגם בהיפנוזה ובפסיכואנליזה בנוסף למה שלמדתי על אנגרמים[1] ועל גורמים אחרים בחיים."
 
בספר Technical Bulletins III בעמוד 458 טוען האברד שפסיכו-אנליסט אינו יודע להוציא אדם מתוך טרנס של היפנוזה לאחר שהוא מכניס אותו אליו, אולם סיינטולוג יודע. ולכן רק לסיינטולוג מותר להכניס אדם לתוך היפנוזה. בעמוד 459 הוא ממשיך: "אין כל רע בהיפנוזה, כל עוד יודעים להוציא אנשים ממנה".
 
מסתבר שזה לא מדויק. לפי דוח אנדרסון, הטכניקות ההיפנוטיות שמשתמשים בהן בסיינטולוגיה (כמו גם בכתות אחרות, א"ק) הן דווקא כן  מסוכנות. בשל העובדה כי מדובר בהיפנוזה אוטוריטטיבית, שבה אין למהופנט שליטה על מה שקורה לו. בניגוד להיפנוזה הפאסיבית, שבה לא עושה אדם דבר בניגוד לרצונו ואינו מאבד שליטה על מעשיו.
 
 
 
זיכרונות- או הזיות?
 
ניתן למצוא הקבלה כמעט מלאה בין אודיטינג לבין היפנוזה אוטוריטטיבית, למרות שבהיפנוזה לא משתמשים באי-מיטר. ניתן להבחין בכך כבר בשלבי האודיטינג המוקדמים, קבעו מומחי וועדת אנדרסון.
 
להלן דוגמא לתהליך אודיטינג קלאסי להמחשת העניין:
הפרה-קליר[2] יושב בכסא ממול האודיטור[3]. האודיטור יושב קרוב יותר לדלת על מנת למנוע מהפרה-קליר לעזוב את החדר לפני סוף התהליך.
האודיטור בודק אם הפריקליר מרגיש טוב, נח מספיק, אכל מספיק, אם הכסא נוח לו והאם אפשר להתחיל את הסשן[4].
אם הכול בסדר האודיטור אומר: "התחלת הסשן" (בקול חזק וסמכותי).
כאן למעשה מתחיל התהליך והאודיטור רושם את הזמן.
סוף הסשן מגיע כשהאודיטור רואה על פי האי-מיטר שהמחט צפה (ולא זזה בחוזקה ימינה או שמאלה). אז הוא מכריז בקול רם וסמכותי: "סוף הסשן".
 
בתהליך המובא לעיל, ישנה חשיבות לטון הסמכותי בו משתמש האודיטור כאשר הוא מכריז על התחלת הסשן.
מתוך כך, נכתב בדו"ח אנדרסון כי אדם המסכים להיכנס לתהליך של היפנוזה או שמצפה להיכנס לתהליך של היפנוזה, מגיע מהר יותר למצב היפנוטי.
 אולם גם אם אדם אינו מצפה או מסכים להיפנוזה, מספיק שיצפה לקבלת 'טיפול' ויכין עצמו לכך וכן יהיה מוכן לקבל הוראות מהמטפל ואת התוצאות של הטיפול-על מנת שיחווה היפנוזה, אם וכאשר היא מתרחשת, קבעו הפסיכיאטרים המומחים מוועדת אנדרסון.
כלומר: כאשר האודיטור מכריז על התחלת הסשן, הפרה-קליר נכנס למצב בו הוא מוכן ומצפה לקבל טיפול כלשהו. אם גם אינו מודע לכך שאודיטינג משמעו היפנוזה אוטוריטטיבית ולכן אינו מצפה להיכנס לטרנס היפנוטי על פי הגדרתו.
כניסתו המואצת של המטופל לטרנס ההיפנוטי, מייעלת את האודיטינג ובה במידה מגבירה את הסכנות שבו. שהגדולה מכולן אולי, היא הפיכת ההזיות שנוצרו במהלך ההיפנוזה, לחוויות כמו מציאותיות.
דו"ח אנדרסון מדגיש את העובדה שבעקבות היפנוזה אוטוריטטיבית שמופעלת באופן לא מקצועי, על ידי 'אודיטור' חסר הכשרה טיפולית קונבנציונאלית, ההזיות שנוצרות כחלק מהתהליך בזמן ההיפנוזה אינן נעלמות לאחר מכן כפי שקורה כאשר המהפנט הוא איש מקצוע שעושה זאת לצרכים רפואיים, אלא נשארות בתודעתו של המהופנט כחוויות שהתרחשו במציאות.
 
בסיינטולוגיה ישנו ביטוי לכך: "תמונות נפשיות" או "mental image pictures", שנחוו תוך כדי אודיטינג.
 
האודיטור אינו יודע להבדיל בין הזיותיו של הפרה-קליר לבין חוויות שהתרחשו במציאות. האודיטור לומד מכתביו של הבארד שלכל חוויה ועובדה שמובאת על ידי הפרה-קליר לאודיטינג, צריך להתייחס אליו כאל חוויה ממשית. לפיכך, לא זו בלבד שהוא אינו עוזר לפרה-קליר שלא להתייחס לאותן הזיות כאל חוויות מציאות, אלא הוא אף מתייחס אליהן כאל מציאות לכל דבר  ו"מטפל" בתכנים שלהן במהלך שעות האודיטינג הבאות.
 
ואם בכל זה לא די, הרי שהחל מדרגת אודיטינג 5 שנקראת גם  NED ( "דיאנטיקה של העידן החדש". עד רמה זו, ישנן 5 דרגות אודיטינג מ – 0 ועד 4, כאשר קיימת גם דרגה נמוכה יותר של אודיטינג הנעשית ללא שימוש באי-מיטר), עובר הפרה-קליר תהליך שבו "מריצים" את האנגרמים שלו במהלך האודיטינג.
כל אותם זיכרונות שנשארו בו לאחר אירוע מכאיב כלשהו בעברו וזיכרונות מהתת מודע 'מטופלים'. במהלך ה'טיפול' מתבצעות חזרות אחורה בזמן.
כלומר: ההזיות נחוות כמציאותיות ביתר שאת ואף מוסיפים להן משנה תוקף באשר מעגנים אותן בעבר, בתהליך הדומה מאוד לפסיכו-אנליזה.
 
 
להיפטר מהטטנים
 
סדרת ה"טיפולים" אודיטינג 5 אינה הסוף. לאחר שהפרה-קליר מסיים אתה בהצלחה,  מזומנות לו הדרגות הגבוהות באמת של הסיינטולוגיה הנקראות OT (טטן פעיל).
 
הסבר קצר:  החל מדרגת ה-OT וכלה ב- OT 8, ישנה חזרה אחורה בזמן. שנועדה הפעם כדי להיפטר מ"גופי הטטן", כלומר: מכל ה"נשמות" התועות, שנכנסו לגופיהם של בני האדם באשר הם  עקב מעלליו ההרסניים של השליט הגלאקטי קזנו, לפי אמונת כת הסיינטולוגיה שהגה האברד.
 נשמות תועות אלה, הן הגורם הבלעדי לכל תחלואי הגוף למיניהם וכן הן מונעות מהאדם את השליטה המלאה על גופו ועל היקום כולו.
 
במהלך סוג זה של אודיטינג, כאשר הסיינטולוג יושב מול האודיטור והמחט על האי-מיטר זזה, הסיינטולוג כבר לא יורד מטה בגילאים, אלא "מטפל" בחוויות שנצברו במהלך גלגולים קודמים.
ברמות גבוהות אלה של אודיטינג, המטרה היא להיפטר מהטטנים ולהוציאם מהגוף.
הם יכולים להסתתר בכל מקום בגוף: בזרוע, ברגל, באצבע שמאל, בעין, בכבד או בלבלב. כדי להיפטר מהם אחת ולתמיד, משתמש הסיינטולוג בדמיונו. הוא מדמיין את מקום המצאותם המשוער ומוציא אותם מתוכו.
 תהליך דמיוני זה הוא בעל חשיבות רבה לגבי הסיינטולוגים, מאחר והם מאמינים שברגע שייפטרו מכל הטטנים- ישיגו מחדש את היכולות המקוריות שהיו פעם נחלתו של האדם, לפני פלישת הטטנים.
אז יוכלו, בין היתר, לנוע באופן חופשי בזמן, לשלוט שליטה מלאה על היקום, להיפטר ממחלות ולהינצל מלוחמה גרעינית עתידית.תהליך זה של אודיטינג, נקרא "הוצאה החוצה". והוא מקביל למצב ההיפנוטי בהיפנוזה פסיבית שנקרא "ניתוק". מדובר בתחושה או באמונה של המטופל שהוא מצוי מחוץ לגופו במהלך הטיפול. זוהי הזיה גמורה, למרות שהיא נחווית  כאמיתית.
בהיפנוזה אוטוריטטיבית,תיחווה ההזיה הזאת כאמיתית גם לאחר סיום הטיפול.
גם "ניתוק" וגם "הוצאה החוצה" הם אותו הדבר עצמו. ההבדל הוא רק שבסיינטולוגיה משתמשים בשמות אחרים.
ולפי  דו"ח אנדרסון, חווית ה"הוצאה החוצה" עלולה להיות הרסנית ומסוכנת לבריאותו הנפשית של האדם.
 
אבל לא רק.
בפברואר 1999 נפטרה מסרטן גבריאלה בראמוצ'י בת 55, לאחר שסירבה לעבור טיפולים, כי "דיאנטיקה[5] מרפאה הכל".
בשנת 1991, תבעה רוקסן פריינד את הסיינטולוגיה על כך ששיכנעה אותה לזנוח טיפול במחלת הסרטן שלה. זמן קצר לאחר מכן נפטרה רוקסן מסרטן.
במרץ 2003 רצח ג'רמי פרקינס את אימו אלן פרקינס, בעקבות הזיות שהיו לו שאמו עלולה לתקוף אותו. ג'רמי אובחן כסכיזופרני והוריו הסיינטולוגים סירבו לשלוח אותו לטיפול פסיכיאטרי.
הדוגמאות נלקחו מ: http://www.whyaretheydead.net/
 
 
סודות אינטימיים
 
תהליך האודיטינג עלול להזיק מסבות נוספות:
 
במהלך היפנוזה, המעצורים והמחסומים הטבעיים מאוד הקיימים אצל האדם המונעים ממנו, למשל, מלשוחח עם זר גמור על נושאים אינטימיים-מתפוגגים ונעלמים. כך קורה שהמהופנט יכול לשוחח עם המהפנט על כל נושא שבעולם, ומספר לו את כל הסודות הכי כמוסים מבלי לחוש כל מבוכה.
בתהליך האודיטינג, ע"פ בדיקת דו"ח אנדרסון, נוצר מצב דומה.
כלומר: באודיטינג, כמו בהיפנוזה,מדבר הפרה-קליר על כל נושא שבעולם עם האודיטור. גם על עניינים מביכים ומביישים, שלא היו מעלים אותם בסיטואציות אחרות.
חלק מהאירועים המתוארים הם הזיות. כפי שהוסבר להלן.
 
עניין נוסף הוא עניין התגובות החריפות של מי שנמצא תחת היפנוזה.
אדם תחת השפעה היפנוטית מגיב באופן חריף הרבה יותר מאשר אדם שאינו מצוי תחת היפנוזה. מה שעלול לעורר במקרים מסוימים ביטויים של היסטריה.
מבדיקה של טפסי האודיטינג שממלא כל אודיטור ביחס ל"מטופל" שלו ושהגיעו לידי מומחי הוועדה, נתגלה שה"מטופלים" פיתחו התנהגויות חזקות ביותר של היסטריה.
 
תופעה נוספת שנגרמת כתוצאה מאודיטינג על פי דו"ח זה, היא תופעה של הופעת  רגשות אשם ודיכאונות.
 כאשר נחוות במהלך ההיפנוזה הזיות בנוגע אירועים מבישים שאירעו, ניתן לטפל בכך באופן כזה שההזיות לא יזיקו למטופל ולא ישפיעו עליו מחוץ לגבולות ההיפנוזה.
 באודיטינג, לעומת זאת, באשר מתייחסים להזיות היפנוטיות כאל אמת, במקרים רבים דיווחו "מטופלים" על רגשות אשם קשים ודיכאונות לאחר תהליך האודיטינג.
 
 

[1] אנגרם - עקבות זיכרון שנשאר לאחר רגע של כאב וחוסר הכרה. הסיינטולוגיה מניחה שלאחר אירוע מכאיב נשאר זיכרון לא מודע של האירוע ואותו זיכרון נקרא "אנגרם". את האנגרם צריך לסלק באודיטינג על מנת להירפא ולהרגיש טוב יותר, על פי הסיינטולוגיה.
[2] פרה-קליר הוא ה'מטופל' באודיטינג. סיינטולוג שעבר מספיק שעות אודיטינג נקרא "קליר" (Clear) – כביכול "נקי" מכל בעיה נפשית ופיזית. מי שהוא "לפני קליר" נקרא "פריקליר" (Preclear).
[3] אודיטור – סיינטולוג שעבר הכשרה על פי ספריו של האברד ומורשה לטפל בפריקליר באמצעות אודיטינג.
[4] סשן – באנגלית Session, תהליך בו מתרחש האודיטינג.
[5] דיאנטיקה – הטכניקה שמציגה את שיטת האודיטינג כשיטה היחידה לרפאות אנשים מכל תחלואיהם.

כל זכויות היוצרים והקניין הרוחני באתר המרכז הישראלי לנפגעי כתות שייכות למרכז הישראלי לנפגעי כתות (להלן "המרכז") או לכותבים וגופי תקשורת אשר נתנו למרכז את הסכמתם לשימוש בחומר. אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, להציג בפומבי, לשנות, לפרסם, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט באמצעי תקשורת אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר, להעביר, למכור, להפיץ או לעשות שימוש מסחרי כלשהו, במידע, במאמרים, בסרטים, בקבצים המופיעים באתר או בכל חלק שלהם, אלא באישור מראש ובכתב מאת המרכז.

 


'המרכז הישראלי לנפגעי כתות' (חל"צ)
רח' בן גוריון 24 (בית ליגב), רמת גן
        טל:
  03-6708811, פקס: 03/6708822       
דוא"ל:
  
s.soskatot@gmail.com
 

[חזור למעלה]        [הוספה למועדפים]       [מפת האתר]       [יצירת קשר]

 

לייבסיטי - בניית אתרים