היינו משפחה מן היישוב, נשואים כעשרים שנה והורים לילדים בשנות העשרה שלהם, כאשר אשתי התחילה להשתתף בחוג יוגה ביישוב סמוך, אצל אנשים שהתברר בשלב מאוחר יותר שהם שייכים לכת.
הם זיהו כנראה שהיא אדם חלש, ולאט לאט הצליחו לשאוב אותה לפעילות שלהם. היא שינתה את עבודתה והתחילה לעבוד בריפוי אלטרנטיבי. היא התחילה לתרגל את היוגה המסוימת שלמדה שם, עוד ועוד. לפעמים הייתי מתעורר באמצע הלילה ומוצא אותה יושבת בתנוחות יוגה, ממלמלת לעצמה מנטרות במשך שעות. סגנון הלבוש שלה השתנה, היא הפסיקה לטפח את עצמה, הפכה לצמחונית. היא היתה הולכת עם ווקמן ומאזינה לתפילות והרצאות, מדברת עם החברים בכת במשך שעות בטלפון.
ערב אחד חזרה הביתה במכוניתו של גבר שלא הכרתי. כששאלתי מיהו, ענתה שזה המורה בחוג. לאחר זמן מה באה והודיעה לי במפתיע על רצונה להתגרש. לא הבנתי מאיפה זה נחת עליי. היא פיתחה מערכת יחסים עם אותו גבר, ועד היום היא חיה איתו.
לקח לי זמן רב להבין שהמצב קשור לפעילות כיתתית, ובינתיים נחשפה לפעילויות באותו מרכז ללימודי יוגה, כביכול, גם הבת שלנו, שהיתה אז כבת 12. אשתי, שהיתה תמיד מסורה לילדים, התחילה להזניח את הקשר איתם והטיפול בהם. גם הילדה קיבלה על עצמה את עקרונות הצמחונות וההתעסקות במזון המקובלים במקום, ובהדרגה פיתחה אנורקסיה קשה.
עם תחילת תהליך הפרידה בינינו, פניתי לרשויות הרווחה העירוניות, ונכתב תסקיר על המצב, אך ברשויות לא מודעים למשמעות הפעילות שם. חברי הכת הנחו את האשה ואת הבת מה עליהן לומר, הבת טענה שהיא לא קשורה אליי, למרות שהיה לנו קשר נפלא בעבר,
היא הלכה והתרחקה ממני, ואשתי קיבלה את החזקה על הילדים.
מצבה של בתי הלך והחמיר, ועבר זמן רב, רב מדי, עד אשר הגיעה לטיפול רפואי קונבנציונלי, וכיום היא מאושפזת בבית חולים בגלל האנורקסיה. עד שמצבה לא הגיע לסכנת חיים, אשתי לשעבר לא דאגה לה לטיפול הולם. גם בבית החולים, לצערי, לא הצלחתי להסביר לצוות את הקשר בין מצבה לבין חשיפתה לכת.
לאורך כל התקופה, נפגשתי עם אנשי מקצוע שונים, ובשום מקום לא מבינים את הסיפור ולא מאמינים לו. אשתי לשעבר יודעת לדבר בטון עדין, שקט ומשכנע, ומקבלת הנחיות ברורות מלמעלה מה לומר ואיך. העובדות הסוציאליות מאמינות לסיפורים שהן שומעות, שלפיהן מדובר אך ורק בלימודי יוגה והעשרה רוחנית, ולא בפעילות כיתתית. זכיתי ללגלוג ולא לעזרה מן הרשויות. בעקבות הסיפור האישי שלי נפגשתי גם עם הורים לצעירים החברים בכת, והסיפורים שלנו דומים ביותר. אבות לבנות מואשמים בפגיעה מינית בהן, אמהות לבנים – בפגיעה מינית בבניהן.
ברשויות אין הבנה לנושא הכתות, גם כאשר הבאתי חומר מקצועי וביקשתי שילמדו את הנושא, הדבר לא עזר. אנשים חושבים שמדובר בסך הכל ביוגה ומדיטציה, ואינם מבינים שתרגול שלהן במשך שעות יכול להשפיע על הנפש ולפגוע בה. אני ואנשים במצבים דומים נמצאים במצב של חוסר אונים, ואין מי שיכול לסייע.
*השם שונה על פי בקשת הכותב, השם המלא שמור אצלינו
