הכרתי לראשונה באופן שטחי את ארגון הארי קרישנה כשהייתי בן 15, אבל רק בגיל 24 נכנסתי ממש למרכז. היה לי ברור אז שהמציאות החילונית הרגילה לא תוביל אותי לשום מקום, ורציתי לתת יותר מקום לרוחניות בחיי. זו מטרה טובה לכשעצמה, אבל פניתי בפנייה הלא נכונה בדרך הזו, וכך הגעתי לשם.
כשאדם חדש נכנס למקום כזה, נוצרת עבורו מציאות פיקטיבית. הוא מגלה ערכים ואמות מידה חדשים שעל פיהם הוא מתבקש למדוד את העולם. בכת נאמר לו שכל האחרים חיים כמו חיות, רק אוכלים וישנים, וכתוצאה, כדי להתקדם, כביכול, מבחינה רוחנית – האדם צריך להבדיל את עצמו מחייו הקודמים, להתנער מן "החינוך הרע" שזכה לו. נאמרים דברים שליליים על הוריו – ששיקרו לו כל החיים, שאמרו לו שעליו לדאוג רק לצרכיו הגשמיים, ושאיש לא דאג לצורכי הנשמה שלו. גם היום אני מאמין שצריך לטפח את הצד הרוחני בחיים, אך ניתן לעשות זאת בדרכים חיוביות, ולא בדרכים שבהן משתמשים שם.
גם בהארי קרישנה, כמו בכל הכתות, אומרים שכדי לזכות באור וברוחניות צריך לתת, לשרת את הגורו. זה מתבטא בכספים – לתת מכספך או לאסוף תרומות, או לנקות את המרכז. עבודות למען האחר יכולות לגרום להנאה, לתחושה של התעלות מכך שאתה עושה דברים לא רק לטובת עצמך, אלא מנקה מקום שהוא כביכול מרכז של מטרה טובה, שאנשים יכולים לבוא אליו וללמוד בו. יש פעילות שוטפת של קהילה, שמזמינה אותך אליה, ומאיימים עליך שאם לא תהיה אדוק בגישתך, תיאלץ לחזור חס וחלילה לחייך הקודמים, הגשמיים.
בשלב הראשוני, נדמה לך שתוך שבוע התעוררת וגילית אמת חדשה ומוחלטת, ואתה מתחיל לחלק ציונים לכל האנשים. לרחם על ההורים ועל חייהם נטולי המשמעות, ומנגד לחשוב שאתה עצמך הפכת לאדם אחר, בעל דרגה גבוהה של רוחניות. ואם אתה כזה, לא כדאי שתבטל את זמנך עם האנשים שהכרת קודם.
דוגמה נפוצה לכך היא הצמחונות. אחד מעקרונות הכת הוא הימנעות מאכילת בשר ודגים. זו בחירה שיכולה להיות בעלת השלכות אישיות בלבד, אבל בהארי קרישנה אומרים לך שלא כדאי להתרועע עם אוכלי בשר, כי צער בעלי החיים שולט בהם. הכרתי מישהי שהגורו אמר לה לא ללכת לסדר פסח משפחתי, מאחר שאוכלים שם בשר ודגים. לא חשוב שהם האכילו אותה עשרים שנה, שהנשמה שלהם מתפרקת בגלל הניתוק ממנה – הם אוכלים בשר, אז אין מה לדבר איתם.
סדר היום במקום היה קבוע. היינו קמים לפני הזריחה, בין ארבע לחמש, ואז יש תוכנית קבועה – מעין תפילה, להבדיל אלף אלפי הבדלות. אחר כך אוכלים יחד ארוחת בוקר, ואז כל אחד פונה לעיסוקיו: זה מנקה את המרכז, זה יוצא לאסוף תרומות, אחר מבשל ארוחת צהריים לכולם, ואחר עובד על הדפסת הספר הבא – שכן כל הזמן עוסקים בהדפסת חומר כתוב ובהפצתו.
המצטרף החדש מקבל את כל צרכיו. יש לו איפה לישון ומה לאכול, העיקר שיהיה פנוי לעיסוקים הרוחניים. בהתחלה הכל טוב ויפה, אבל אז מסבירים לו שהוא לא יכול רק לקבל, ועליו לצאת לאסוף תרומות או לבצע עבודה כלשהי עבור המרכז.
הטירונים שיש להם עדיין קשרים עם העולם החיצון נשאלים כמובן שאלות, כמו לאן הולך הכסף. כאשר הטירונים מפנים שאלות אלה לוותיקים ולבכירים, אלה משתלחים באנשים שמחוץ למרכז, קוראים להם שדים וטוענים שהם מתרכזים רק בחומר. הם משמיעים אמירות קיצוניות וחד-משמעיות, ומסבירים לטירון שאסור לו לתת לאחרים לערער את הדבר הנפלא שמצא.
יחסית לחייו של אדם רגיל, מה שהכתות מציעות, בעצם, הוא איזושהי התרוממות רוח גדולה, התעלות רוחנית. אנשים שהיו אבודים מבחינה רוחנית יכולים בקלות להרגיש שמצאו את מקומם, והמוח מסגל לו מנגנוני הגנה שמונעים מהם לראות את השקר, הזיוף והניצול.
לי עצמי לקח הרבה זמן להבין שבעצם זו מערכת שקרית. כדי להשיג את התרומות, למשל, הונחינו לומר שהן מיועדות לעזרה לנזקקים. אף אחד הרי לא היה תורם אם היינו אומרים שהכסף מיועד להפצת תורה הודית. בהתחלה, באמת האמנתי שזה סוג של עזרה לנזקקים, שהרי הכל סובלים מעוני רוחני וצריכים עזרה רוחנית. מי שעיניו בראשו רואה שמגיעים המון כספים באמצעות התרומות, ורק חלק קטן מזה משמש לדברים הנראים לעין. השאר נשאר אצל הגורו. מחנכים אותך שאסור לך לקטרג על מי שמעליך, שהרי הם הצילו אותך, ועליך להמשיך בתפקידך ולא לשאול שאלות.
אצל ההורה הממוצע יעבור בדרך כלל זמן עד שיבין מה קורה לילד שלו. במקרים רבים מגיעים למקומות כאלה אנשים שלא מצאו את מקומם במסגרות אחרות, והורים עשויים אף לשמוח שהילד מצא מסגרת כלשהי שנוח לו איתה. מי שלא היו לו חברים קודם ופתאום ביום אחד זוכה לכמה עשרות חברים, שמקיפים אותו באהבה – יכול להיות מאושר מאוד בתקופה הראשונה. תהליך ההיבלעות הוא הדרגתי ואיטי, בדרך כלל, ויכולה לעבור שנה עד שהמצטרף החדש יראה סימנים כלשהם של מצוקה – ואז זה עשוי להיות מאוחר מדי.
גם לי לקח זמן עד שהבנתי את הבעייתיות. מצד אחד חיזקו בנו את ההכרה שמה שקורה בחוץ הוא רע מאוד, ומצד שני אסרו עלינו לשפוט מה שקורה במרכז. הגורו עצמו לא קם בארבע וחצי בבוקר? יש לו עניינים שלו, ואל תתעסק בזה, או שההתקדמות שלך תיעצר. אצלי, היה צריך לקרות אירוע חריג וקיצוני כדי שאתפכח ואראה שהכל בלוף אחד גדול.
למזלי, שמרתי על קשר עם הוריי ועם חברים לאורך כל התקופה. מצד אחד, זה הועיל לי, מאחר שכשיצאתי משם, היה לי לאן לחזור. מצד שני, אם הייתי מתבקש לנתק את הקשר עם חיי הקודמים כתנאי להישארותי בכת, אולי הייתי יוצא משם מוקדם יותר. אנשים אחרים, אפילו אם אמונתם בצדקת דרכם מתערערת – לאן יילכו, לאחר שניתקו את הקשר עם המשפחה והחברים? אין להם שוב שפה משותפת, במשך חודשים ושנים הוא מתח עליהם ביקורת קשה – קיים הפחד שלא ירצו בו שם חזרה.
המסר החשוב ביותר שהייתי רוצה להעביר למי שחבר או קרוב משפחה שלהם נמצא בכת, הוא להמשיך ולשמור על קשר, לא להעביר ביקורת ולא לשפוט, לא לנסות להסביר לו מה לא בסדר במה שהוא עושה, אלא לעזור לו לגלות בעצמו את התשובות לשאלות הקשות.
* השם שונה על פי בקשת הכותב. הפרטים המלאים שמורים אצלנו.
בטעינה...
