התעללות, סחטנות או רק חסד? מה באמת קורה בדירתה של סילוויה דהרי שמנהלת את כת "המגירות"

כתבה: תמר רותם. עיתון הארץ.

בדירה ירושלמית רגילה למראה מנהלת בשנים האחרונות סילוויה דהרי את כת "המגירות". כמה ממעריצותיה שעזבו אותה מספרות על ניצול נפשי, התעללות בהן ובילדיהן וסחטנות בוטה. הממסד הדתי מתנער ממנה, אבל סילוויה, שמתראיינת כאן לראשונה, מרגישה אחרת: "אני עושה רק טוב"

"בכיתי במשך ימים. לא יכולתי לקום מהמיטה. רעדתי בכל הגוף והיו לי סחרחורות ובחילות. ממש התקף פסיכוטי. היכתה בי ההכרה שנתתי לאשה אחת להשפיל אותי. הידיעה שאני תלויה בה, שחיי אינם חיים בלעדיה, גרמו לי להתחנף אליה. כמה פעמים היא צעקה עלי בשיעור לעיני כולם, ואמרתי לעצמי שאני עושה מסירות נפש. הייתי אשה מוכה" (אחת הנשים שיצאו מ"המגירות" מתארת את גמילתה מסילוויה דהרי).

היה כבר מאוחר בלילה כשהעזתי לדפוק על דלת הדירה הפרטית בשכונה חרדית בירושלים. מעבר לדלת נשמעה המולת נשים. לאחר דקות ארוכות עלתה מישהי במדרגות, צעדה פנימה בצעד בוטח, ואנחנו השתחלנו אחריה. בזכות המטפחת השחורה לראשה של חברתי, חרדית ממאה שערים, חשבתי שנתקבל כאן בברכה.

אבל כשעשרות זוגות עיניים ננעצו בנו בסלון המגורים הרחב, זה לא היה נעים. היינו הזרות היחידות בקבוצה ותיקה זו של "המגירות", שיטת עבודה פנימית שמאות נשים דתיות ומתנחלות הולכות לאורה. כולן חיכו למוצא פיה של האשה שישבה בראש השולחן. בקיץ האחרון, לאחר שכמה מתלמידותיה הנאמנות של דהרי פרשו ממנה, טענו ש"המגירות" היא כת, והאשימו את המנהיגה סילוויה דהרי בניצול נפשי של החברות בה, גברה עוינותן של חברות הקבוצה. אך משום מה סילוויה לא סילקה אותנו.

בתחילת דצמבר גברה העוינות עוד יותר, לאחר שפורום "תקנה", גוף שחברים בו שורה נכבדה של רבנים ואישי ציבור מהציונות הדתית, פירסם גינוי חריף נגד דהרי. "אנו מתריעים מפני הסכנות הגלומות והתוצאות הנפשיות הקשות, העלולות להיגרם בעטיה של ההתנהלות של סילווי", נכתב באתר האינטרנט של הפורום. חברי "תקנה", בהם רבה של עופרה אבי גיסר, הרב יובל שרלו, מלכה פיוטרקובסקי ועוד, גבו במשך שבועות ארוכים עדויות קשות על יחסי תלות, תוך ניצול חולשתן של חברות הקבוצה; על קבלת כסף תוך ניצול יחסי מרות; על התעללות בילדים ועוד.

סילוויה, שחמקה מפגישה עם חברי הפורום ומעולם לא הסכימה להתראיין, אומרת כאן לראשונה: "אין יותר 'מגירות'. אני לא מלמדת יותר, אין כת. עשינו חסד. רצינו לעזור לעם ישראל. אבל די, אני פורשת, מושכת את ידי". האם לא פגעת בנשים? מאיפה אם כן הגיעו התלונות? "שקר וכזב. איפה העובדות, הנתונים? תראו לי את כל הנשים שאתם אומרים שנפגעו. כל התלונות הגיעו מאשה אחת עם בעיה נפשית".

מי אני ומה אני

למרות הצהרתה של דהרי, מתברר שהשיעורים הקבועים ממשיכים לפעול. בשיעור שבו השתתפתי בקיץ היה קשה להתרשם מכוחה, פרט לעובדה שהיא היתה ללא ספק היחידה שחשה בנוח בחדר. השיעור, רצף אסוציאטיווי של דברי תורה יחד עם שיח מוכר של סדנאות למודעות עצמית ("מי-אני-מה-אני"), לא היה מרשים. אבל אשה קטנת קומה חשבה אחרת. היא נעמדה והצהירה בחנפנות: "בעלי כל כך התפעל מחידושי התורה שלך, סילווי".

הנשים בקבוצה, כך נראה, קיבלו ממנה תמיכה והעצמה. אך לא ברור מדוע פיתחו את התלות הזאת באשה, כריזמטית ככל שתהיה, עד כדי תחושת התאהבות בה. מדובר בנשים משכילות, עם חיי משפחה יציבים ובעל אוהב. בדיעבד הן מבינות שהיו חברות בכת, שזו הסיבה שאיבדו כל בדל חשיבה ריאליסטית כשנכנעו לקסמה של סילוויה והיו מוכנות להקריב את כל כולן עבורה.

שיטת "המגירות" היא שיטה לארגון הבית כאמצעי לעבודת השם ושיפור העצמי. בתחילת דרכן התלמידות נדרשות להביא מגירות מהבית ולסדר אותן עם המדריכה. כך מתבררים המושגים הבסיסיים והשפה הייחודית של השיטה, הכוללת מנטרות שיש להגיד בקול ("אני אשה יהודייה"). בשלב מתקדם יותר עוברים לעבודה שיטתית על הקניית מידות.

מאות נשים דתיות מבני ברק, מירושלים ומההתנחלויות, נכבשו בקסם השיטה בעשור האחרון. כבשיטת פירמידה, הן נעשו סוכנות חרוצות והביאו עוד ועוד תלמידות לשיעורים או פתחו שיעורים בעצמן. חוץ מהלהיטות המיסיונרית להפיץ את התורה, זה עסק משתלם: כל תלמידה שילמה 30 שקל לשיעור שהלכו למנחה. סילוויה עצמה הרצתה מדי יום וגם נתנה שיעורים לקבוצות מצומצמות שעלו 200 שקל לאשה. הכסף נכנס הישר לכיס, ללא קבלות או דיווח למס הכנסה.

הדמות שפיתחה את המגירות היא אם לששה ילדים, שפעם מכרה בגדים לפרנסתה בביתה בגוש קטיף. דהרי, שמעולם לא רכשה השכלה מסודרת ביהדות או בכל תחום אחר שהתיימרה לייעץ בו, נהפכה לדמות מופת לאחר שבעלה, אבשלום דהרי, נהרג בפיגוע הראשון באינתיפאדה הראשונה. זמן קצר אחר כך החלו היא וקבוצה של חברות מהגוש ללמד נשים לארגן את הבית בתוספת דברי תורה. הקסם של השיעורים וההילה של סילוויה החלו להתפשט במהרה ברחבי ההתנחלויות.

"חיכינו לה שלוש שעות", מספרת נ', אחת העדות המרכזיות נגד דהרי. "היה מתח באוויר וכשהיא נכנסה כולן נשמו לרווחה. אני זוכרת את כיסוי הראש שלה, כמו מגדל שחור. כולה לבושה שחורים, חרדית כזאת. אבל הפנים שלה יפות וקורנות. אני זוכרת את המלים שלה. 'אני הולכת להחליף לכן את הדיסק. החשיבה שלכן היא פרי של פחדים ומסקנות מוטעות. לאט לאט תתנתקו מכל החברות שלכן ומהמשפחה'. היינו בשוק".

שיטת המגירות פעלה כארגון לכל דבר. שתיים-שלוש נשים, כמו נ' וכמו עדה נוספת, ל', קודמו בדרגה והתנהלו כשרי צבאות. מתחתיהן היו מדריכות רגילות ומתחתיהן התלמידות. סילוויה השוותה את עצמה למשה רבנו. היא דיברה בשם אלוהים. "סגדנו לה", אומרת נ'. "היא הדמות הבלעדית, הסמכות. בזה אחר זה היא מוטטה בהבל פיה את כל הממסדים שהכרנו: היא זילזלה ברבנים, ברפואה ובפסיכולוגיה. הם לא יודעים שום דבר".

"לאט לאט היא התנחלה בלבבות ובבתים", מספרת ל', שהיתה שבע שנים בשירותה של סילוויה, מהמעגל המצומצם הקרוב אליה ביותר. "היא יצרה סימביוזה מוחלטת עם מעגל הנשים המקורב לה. ישנו אתה בבית. היא התערבה בכל ענייני המשפחה שלנו. פעם סחבתי את כל הילדים אתי באוטו כדי להתייעץ אתה. באמצע השיחה הבת שלי ביקשה מים. היא פרצה בצרחות. 'עד מתי תמשיכי לנדנד לאמא שלך? לכי לברז'. אני והילדה נבהלנו. לא קמתי, לא הגנתי עליה. הייתי משותקת. היום אני מתחלחלת: איפה היתה האחריות שלי כאמא? הילדים אמרו שהם לא אוהבים אותה. זה החלק שאני לא סולחת לעצמי".

לדברי נ', היא גרמה לאמהות להתעלל בילדיהן על ידי שיטת חינוך נוקשה שכללה הוצאת ילד מרדן מחוץ לבית, ומניעת יחס עד שיגיד שהוא עושה תשובה. אחת הנשים סיפרה שהשאירה ילד בן 12 בחוץ עד 4 בבוקר כשהוא בוכה כל הזמן. מדי פעם אמרה את המנטרות שלימדו אותה: "ילד יהודי לא בוכה. ילד יהודי מדבר".

השיא - בהתנתקות

תקופת השיא של המגירות היתה כשנה לפני ההתנתקות. "היתה תחושה של 'אנחנו מול העולם'", אומרת ל'. לפני ההתנתקות, ל' ועוד תלמידות של סילוויה ירדו לגוש קטיף כדי לסייע לה וגרו עמה בביתה. "ניסינו להביא קול ריאלי לאקסטזה ולמיסטיקה של 'היה לא תהיה'", מספרת ל'. "ניסינו לשכנע את תושבי הגוש להתמודד עם הצפוי להם ולארוז. סילוויה התנהגה אחרת מכולם שם. מצד אחד נאמה על כך שלא יקרה דבר, אבל מצד שני ניהלה דיאלוג עם המינהלת והזמינה משאית. זה היה מוזר בעיני. אבל אמרתי לעצמי, היא בן אדם בסך הכל".

אחרי ההתנתקות עברה דהרי לחיות חלק מהזמן אצל בתה בגוש עציון. היא נוהגת לנדוד בין הבתים של המקורבות לה ולחיות אצלן במשך שבועות. "ההסתאבות שלה החלה בעקבות ההתנתקות", אומרת אחת הנשים שפרשו די בהתחלה. "כאילו אחרי שקרה מה שקרה, היא איבדה כל רסן מתוך ציניות. כאילו עכשיו הכל מותר. אז החלה ההשתלטות על נשים, בתאווה לעוד כסף וכבוד".

ל' מספרת שהתמכרה לסילוויה רק שנה לאחר ההתנתקות, בזמן מלחמת לבנון השנייה, כשבעלה היה בקרבות. "שלושה שבועות הייתי לבד עם הילדים, אחרי לידה. דאגתי לבעלי. בעצם קיבלתי התקף חרדה, רק לא ידעתי לקרוא לזה בשם. סילווי זיהתה את החולשה שלי. היא היתה היחידה שדיברה אתי אז. בלי להרגיש, הגעתי לתלות בה. אבל היא קפריזית והטלטלה יצרה אצלי חרדה. רגע אחד היא מחבקת אותך, חיבוק פיסי מאוד, וברגע השני היא מתעלמת כאילו את לא קיימת. וזה מוות בשבילך.

"אני לא מבינה איך תיפקדתי. חייתי חיים כפולים. איבדתי עניין בילדים שלי ובבעלי. פעלתי על טייס אוטומטי. כמה שיותר מהר כדי לרוץ להיות אתה. היינו מסתובבות עד אור הבוקר. הילדים שלי גדלו עם מטפלת. לא הייתי שם. רק רציתי להיות אתה, התגעגעתי אליה. איבדתי את הכבוד העצמי שלי. הייתי מצלצלת אליה 20 פעם ביום. הייתי נכנסת לאקסטזה רק מלדבר אתה. היא הטיפה לכך שככל שאת חושפת את עצמך, את מתקדמת יותר. אני התערטלתי ממש. בלי עור".

סילוויה ביקשה וקיבלה מל' 10,000 דולר. אחרי שעזבה את המגירות, ל' תבעה את הכסף ואיימה לפרסם את מה שקרה. סילוויה החזירה את הכסף. השתתפות במגירות נהיתה עניין יקר. החלו לגבות מראש 300 שקל לעשרה שיעורים. השיעור של המיוחסות עלה 200 שקל לשיעור שבועי. ר', מקורבת שהיתה מצויה בהתנהלות, ושגם היא עזבה את המגירות לפני כשנה, מספרת ש"כספי התרומות לסילווי אחרי ההתנתקות התגלגלו בטירוף".

בעיות בתחום האישות

אבל כל אלה לא קוממו את ל' ונ' כל כך כמו פרשת הרומן שסילוויה ניהלה עם בעלה של אחת התלמידות. היא הסבירה לכולן שהוא בעלה הרוחני, ואף אחת לא מחתה. היא השתנתה. השיעורים למיוחסות החלו לסוב על זוגיות ויחסי מין. השפה נהפכה למתירנית, עד כדי רמיזות מיניות. לסמינריון בצפון סילוויה הזמינה יועצת מינית. באותו סוף שבוע הנשים הוזמנו לבקר עמה בצימרים שהיו מעוצבים עם סמלים ארוטיים. "כל הנשים צחקו במבוכה", אומרת נ'.

באחת ההרצאות באותה תקופה הביאה סילוויה עוף שלם כדי להדגים איך חותכים אותו. היא טענה שיש נשים שסולדות ממגע עם דברים לחים, והדבר מלמד על בעיות בתחום האישות. "תוך כדי שהיא דיברה, היא מיששה את העוף בצורה מינית", אומרת נ'. "היא תמיד ידעה ללכת על הגבול הדק בין האסור והמותר. הכל ברמזים".

כשסילוויה חששה שהמקורבת אליה אוצרת יותר מדי מידע, היא היתה מנתקת אותה. כך קרה לנ', שידעה הכל על הארגון ועל הכסף, או לל', שמתחה ביקורת על הרומן של סילוויה. "יום אחד בשיעור היא מנתה את המקורבות אליה ולא הזכירה את שמי", מספרת נ'. "באותו רגע הרגשתי שאני אבודה. עומדת מול קיר אטום. בלי הסבר. כמו רובוט קמתי והלכתי לחדר צדדי ובכיתי".

נ' ידעה שהיא נידונה לחרם של כל הקבוצה, אבל להפתעתה סילוויה החלה לחזר אחרי בעלה. "זו היתה אכזריות לשמה. היא החלה להתקשר אליו והיתה מחניפה לו. ביקשה שיגיד דברי תורה בשיעורים שנועדו לזוגות. ראיתי איך היא משתמשת בכישורים הנשיים שלה לפתות אותו. ואיך הוא נופל בפח. התחלתי ללכת אתו לשיעורים כדי שלא אאבד אותו, ובאותו זמן חוויתי את הגמילה ביתר שאת כי הבנתי למה הבאתי את עצמי".

נ' הצליחה לשכנע את בעלה לצאת מהשפעתה של סילוויה והם עזבו את המגירות. בעקבות נ' עזבו כל תלמידותיה. נ' ובעלה הלכו מרב לרב להתריע נגד המגירות, אבל איש לא רצה לקחת אחריות. לקח זמן עד שהם שיכנעו את פורום "תקנה" שמתעסק בהטרדות מיניות בדרך כלל לקחת על עצמו את הנושא. הפרשה התפוצצה במאי האחרון בעיתון "מקור ראשון" וגרמה לשיח ציבורי בציונות הדתית.

סילוויה מיתממת. "אין לי שום מושג מה רוצים ממני. העובדות לא נכונות. באים ומדברים נגדי בלי לבדוק. זה אנשים מכובדים? תבדקו לפני שאתם מדברים. זו סערה בכוס מים. משעמם. הטענות נגדי היו מתאימות לפני שנתיים. בשנה וחצי האחרונות, אין מגירות. אם יש עוד מישהו שנפגע ממני בזמן האחרון, תביאו אותו ואבקש סליחה אישית. אני עושה רק טוב, באתי להיטיב ולא להזיק. אם הזקתי, אני פורשת, מושכת את ידי. ועם ישראל יינצל מהאשה הקטנה מגוש קטיף".

מגירת פנדורה

כת מסוכנת, פסיכולוגיה בגרוש, מהפכה פמיניסטית או דרך קלה לעשות כסף? רשמית, שיטת "המגירות" היא סדנה למודעות עצמית, המשלבת תכנים ומושגים מתחום הטיפול הנפשי ומהדת. היא מורכבת ממפגשים קבוצתיים, בהם משתתפות מאות נשים חרדיות ומתנחלות. באמצעות הקניית שיטות של ארגון וסדר, הן לומדות על עבודת השם, על ארגון הבית ועל "שיפור העצמי".

בכל מפגש מתקיים שיעור, שמשלב גם דברי תורה, בליווי מדריכה. במפגשים הראשונים מביאות המשתתפות מגירות מהבית, אותן הן מסדרות וממיינות, כדי ללמוד איך להכניס סדר חדש בחייהן. מאוחר יותר הן רוכשות כלים (כמו ברכות ותפילות) ומידות (כמו קשב וריכוז), שמסייעים להן להיפתח אל עולמן הפנימי ולדבר על רגשות ותסכולים.

עם הזמן הופכות חברות הקבוצה לסוכנות של השיטה: פותחות קבוצות בעצמן ומביאות תלמידות משלהן - ובכך מעשירות את קופתה של מייסדת השיטה, שקיימת זה כעשר שנים.

הכתבה פורסמה בעיתון הארץ. לקישור לכתבה המקורית לחץ כאן.