עברית  |  English  |  
ארכיון-לקריאת ניוזלטרים  |  הצטרפו אלינו לפייסבוק  |  לקבלת תמיכה: 03-6708811  |  
קבל ספר במתנה !


לחץ כאן




סילבי דהרי
   

 

המגירות האפילות של סילבי

התלמידות שמגיעות לשיעורי 'שיטת המגירות' של סילביה דהרי לא מעלות על דעתן שהמורה הרוחנית עלולה לשעבד אותן, להוציא מהן את כספן, ליצור קרע במשפחותיהן ולהותיר אותן המומות וחבולות. יש מהן שלא מבינות את גודל הנזק גם בדיעבד, ומספרות למשל על הזכות הגדולה שנפלה בחלקן: לחלוק בעל עם סילבי. כמה מחסידות השיטה החליטו לשים קץ לקשר השתיקה, והן מגוללות כאן לראשונה מה מסתתר מאחורי הגורו החדשה של הנשים הדתיות.

מאת: יפעת ארליך. עיתון מקור ראשון

את תורת 'מגירות' פיתחה סילביה דהרי לפני למעלה מעשור, ומאז הצליחה בעזרת השיטה הזו להביא לשלום בית בקרב לא מעט משפחות, ולעזור לנשים רבות להתגבר על משברים ולהתקדם בחיים. השיטה סחפה נשים רבות מכל גוני הקשת החברתית בארץ ובחו"ל, אך בעיקר מהחוג הדתי והחרדי. בבסיס השיטה עידוד לחשיבה מחדש, תוך עבודה אישית על המידות בדרך לעבודת השם שלמה.

אלא שמה שהתחיל כתורה ידידותית שבאה להקל על המטופלות, הפך ליצירת תלות קשה, שבצדה שחיתות כלכלית ומוסרית עטופה באצטלה של קודש. כמה נשים שהיו עד לא מזמן חסידות של 'מגירות', וחלקן אף מדריכות בכירות של השיטה, רואות בחשיפת הסיפור שמאחוריה שליחות של ממש. מטרתן היא להציל ולחלץ את הנשים שעדיין שבויות ב'מגירות', שכעת הן רואות בה כת לכל דבר.

האצבע המאשימה מופנית כלפי סילבי, הלוא היא סילביה דהרי. דהרי, ממגורשות גוש קטיף, התאלמנה בנובמבר 1989, כשתושב מחנה הפליטים נוסיראת דרס למוות את בעלה, אביגדור. היא נשארה עם שישה ילדים, שהקטן שבהם היה אז בן כמה חודשים בלבד. לטענתה, שיטת 'מגירות' הצליחה לחלץ אותה מהקושי, ולכן החליטה להפיץ אותה ברבים. על פי העדויות, עם הזמן הפכה דהרי את חסידות השיטה לתלמידות כנועות ותלותיות, כשהיא מנצלת אותן בצורות שונות.

זה מתחיל בגינונים קטנים, כביכול, כמו איחור מכוון בן כמה שעות לשיעורים שלה, וממשיך עד לניצול כלכלי והתנהגות בלתי מוסרית. "סילבי אומרת שכדי לשמור על המתח והצפייה, היא משתדלת לאחר לכל שיעור, ולמשוך את הממתינות עד לשעות הלילה המאוחרות. לעתים היא גם מבטלת שיעור ברגע האחרון", מספרת ב', מי שהיתה קרובה מאוד לדהרי והתנתקה ממנה ומהשיטה. כמו נשים נוספות שהתראיינו לכתבה, גם היא ביקשה להישאר בעילום שם, מאחר שכל הפורשות היו נתונות לאיומים מצד סילבי ונאמנותיה. "נשים עושות הכול כדי להגיע לשיעורים שלה ומוכנות גם לחכות שעות", היא ממשיכה. "הן יכולות להגיע מנתניה לשיעור בירושלים, וגם למקומות רחוקים יותר. יש נשים שוויתרו על ליל טבילה כדי לא להפסיד שיעור. בכל שיעור הן בטוחות שהפעם יזכו לגלות את הסוד, הסוד שינחיל להן שלווה וביטחון ויגאל אותן מייסורי הלבטים וממורכבות החיים. סילבי אומרת שאצלה אין נפילות; מי שתלך איתה תזכה לפתור את כל בעיותיה. היא מבטיחה הצלחה של מאה אחוז".

"הסוד הגדול הוא לא לדבר על אחרים, לא להאשים", אומרת סילבי באחד השיעורים שלה. "תדברי רק על עצמך. העבודה היא רק שלך. המציאות היא רק אתגר שהקב"ה מעמיד בפנינו כדי שנוכל להתקדם. זה סוד גדול, ואפילו אם מישהי כבר חמש שנים במגירות היא עדין לא מבינה את הסוד הזה".

"מהמפגש הראשון שלי עם סילביה היתה לי תחושת בטן קשה מאוד", מספרת מ', מדריכה לשעבר של השיטה. "כבר בשיעור הראשון התחושה הזו התאמתה, ובגדול. חיכינו לה שלוש שעות. זאת היתה חוויה משפילה. כשהגיעה, היא נכנסה בגאון, עם מבט מתנשא ובוטח, וללא מילת התנצלות על האיחור. בשיעור עצמו, כל זמן שהיא דיברה על המגירות זה היה מעניין, אבל פתאום היא צרחה: 'אף אחת כאן לא מבינה כלום בענייני אמונה. אני אלמד אתכן מה זו אמונה. לכן אין בזה מושג ואפילו לא שמץ של מושג'. התחלתי להתווכח איתה, זה הרתיח אותי; איך היא מדברת אל נשים שהן משכמן ומעלה? הרי חלקן נשות רבנים! אבל זו היתה הפעם האחרונה שהתווכחתי איתה".

לשבור את המראה

למרות ההתחלה הלא מבטיחה, מ' לא ויתרה על השיעורים והפכה מצופה מן הצד לתלמידה. "התוכן הנלמד והעבודה שבצדו היו מרתקים, בונים ומעשירים", היא אומרת. "במקביל, האישיות של סילבי מבהילה, משפילה, מטורפת. את התחושות הקשות כלפיה הדחקתי. הבנתי שאם אני רוצה להישאר במגירות, אני צריכה לקבל את סילבי כמו שהיא. הדרכתי קבוצות במשך שנים. כל עוד ההדרכה היתה מנותקת מסילבי, זה היה נחמד ומועיל. ברגע שהיא החליטה להיכנס ולהתערב - הכול חרב. התלמידות הלכו איתה. מפוחדות וכנועות, אך גם מוקסמות".

המחיר ששילמה מ' על הקשר שלה עם סילבי היה כבד משציפתה. "ויתרתי על עצמי, על האמת שלי, על כסף, על המון דברים", היא אומרת. "עם השנים המצב החמיר. היא נכנסה אלי הביתה פעמים רבות בלי שהזמנתי אותה, ופשוט נשארה לישון. פתחה סירים, מגירות, נכנסה לחדר השינה שלי ושל בעלי למרות שביקשתי שלא תעשה זאת, צעקה על הילדים, ומנעה מהם בכוח דברים אלמנטריים כמו לשתות מים. לבסוף היא קירבה אליה את בעלי, תוך התעלמות מופגנת ממני ותוך ניסיון להרחיק אותי ממנו. הרגשתי שהבית שלנו על סף פירוק. לא ידעתי מה לעשות. הילדים שנאו אותה, הטירוף חגג ואין מושיע. הייתי בוכה ימים ולילות ואין עוזר. יום אחד קראתי כתבה על איזושהי כת. בבת אחת זה פתח לי את העיניים. הבנתי שאני חברה בכת. חוויתי הלם תודעתי. באותו רגע ממש החלטתי לפרוש מ'מגירות'".

קשה לתפוס את גודל ההשפעה של האשה ושל תורתה, עד שנכנסים ללימודי ה'מגירות'. לשיעור מביאות המשתתפות מגירות מהבית, ובאמצעות ניתוח האופן שבו מסודרת המגירה יודעת דהרי להסיק על נפש האדם שסידר אותה ועל הגורמים המעכבים אותו בחיים. בשיעור שבו השתתפתי לצורך הכנת הכתבה גיליתי אשה מרשימה, שיודעת את העבודה היטב. נאה, בעלת עיניים ירוקות חודרות ופנים בוהקות. כל תנועת גוף, קולה העולה ויורד כשהיא עוברת מלחישה לצעקה, החיוך והכעס – כולם חלק מהמופע הגדול. אין ספק, מדובר במורה כריזמטית במיוחד. המגירות הן לדבריה מטאפורה למגירות הנפש, וכשהן פרושות בפניה, נראה שאישיותו של המטופל נתונה בידיה גם היא.

"אם אציב בפני אשה מראה ואומר לה מה הבעיות שלה, היא תעדיף לשבור את המראה ולא להכיר בתמונת האישיות המשתקפת בה", מסבירה סילבי לתלמידותיה. "המגירה היא בעצם המראה של האשה, אבל במקום שמישהו אחר יציב אותה בפניה, היא מגיעה להכרה הזו בעצמה. תלמידה צעירה שנשואה כבר שנתיים, באה אלי ואמרה לי שהיא רוצה להתגרש. הלב שלי נשבר. כל כך קל לברוח ולא להתמודד. עשיתי איתה מגירה. זאת היתה מגירה שבה שמרה קלטות של שירים מילדותה. 'למה את שומרת את זה?', שאלתי אותה. 'בשביל הילדים שלי', היא ענתה. 'אבל עד שהילדים שלך יגדלו כבר לא יהיה דבר כזה טייפ. את שומרת את זה בשבילך. את רוצה להישאר בילדות'. 'נכון', היא אמרה, 'אני מפחדת לגדול, אני מפחדת להיות אמא'. המגירה היא בעצם המראה של הנפש. היא לא רוצה להתגרש בגלל בעלה, למרות שקל לה להאשים אותו, היא רוצה להתגרש כי היא מפחדת להיות אמא".

מסננת את האשה

"ברגע שהאשה אומרת מה המגירה מעוררת בה, המגירה כבר לא קיימת, כי אין באמת מציאות. המשפט שהאשה אמרה הוא זה שנבחן", מסבירה לי מ'. "לא משנה מה התחושה שהמגירה עוררה בה - צער, געגוע, בושה וכדומה - על פי הוראת השיטה, המדריכה צריכה לומר לתלמידה: 'שקר, זה משפט של השכל הרגיל שהוא האין-שכל שלך. אין לך בכלל שכל'. במקום המשפט שהביעה האשה ביחס למגירה שלה, כעת היא צריכה לומר תפילה. התפקיד של התפילה הוא למחוק את החשיבה של האשה ולהחדיר לה חשיבה אחרת. או כמו שסילבי אומרת: באתי כדי להחליף לכם את הדיסק".

מהו סוד הקסם של השיטה, שמושך אליה כל כך הרבה תלמידות?
"החיבור בין החומר לרוח: לגעת בכלי או בבגד, להתבונן בו, לחוש אותו, ובו זמנית להתבונן בתוכי, במחשבות וברגשות שלי. העולם החומרי קיבל אצלי משמעות עצומה, והעולם הרוחני הפנימי לאט לאט התחבר לעולם החומרי. יותר לא הרגשתי צורך לברוח אל הרוח. זה היה כל כך רלוונטי אלינו, כנשים שעסוקות כל הזמן בקניות ובניקיונות, בבישולים ובטיפול אינסופי בילדים. הצלחתי לממש את השאיפה שנשפה בעורפי לעוד משהו מעבר. קיבלתי מענה עשיר, עמוק, מרתק ויצירתי. היתה לי תחושה של אושר עצום, רוגע ושלווה, שמלווים אותי עד היום. כשהמגירות מסודרות - הנפש והנשמה שמחות. החיבור ההרמוני שבין החומר לרוח משרה שלווה. גם היום אני יודעת לומר: קיבלתי מתנה".

אז מה גרם לך לפרוש?
"סילבי", אומרת מ'. "הגישה המשפילה שלה, והקרבה שלה לגברים".

"סילבי מתאהבת בנשים", מסבירה ב'. "לא אהבה לסבית, אבל אהבה שכוללת חיזורים, מתנות, דאגות ורצון מאוד גדול לקרבה. כשגברים התחילו להיכנס לתמונה בעקבות נשותיהם, היא פעלה באותה הדרך גם איתם. אם הגבר שבו התאהבה היה נשוי, היא דאגה להרחיק את האשה: לא לספר לה על שיעורים, לסנן את שיחות הטלפון שלה. פתאום האשה היתה צריכה להיאבק על בעלה בציפורניים, ולנסות להציל אותו מידיה של סילבי".

כשהתלמידים המשיכו לנהור אליה, מיסדה סילבי שיעור משותף לנשים ולגברים, בישיבה נפרדת. לאחר זמן קבעה שהיא תשב עם הגברים, והנשים יישבו במטבח "כי הן מאיימות על הגברים". בשלב הבא נאסר על הנשים לבוא, ורק בעלת הבית שאצלה התקיים השיעור הורשתה להגיש כיבוד. בכנס שהתקיים בחנוכה לפני שנה וחצי צעקה סילבי מול קהל של נשים, גברים וילדים: "אם הייתי יכולה לקחת את כל הבעלים אלי ולזרוק את כולכן, הייתי עושה זאת מזמן".

עם חלק מהזוגות הטיפול המסור של סילבי היטיב מאוד, ועד היום, על אף שפרשו מ'מגירות', הם מודים לה; אבל היו גם כאלו שכמעט והגיעו בגללה לגירושין. מ' מעידה שסילבי אמרה לגבר נשוי: "כל עוד תמשיך להיות עם אשתך, לא תוכל להתפתח מבחינה רוחנית. אתה מיועד לגדולות והיא זו שמעכבת אותך. עזוב אותה ובוא אלי".

אפטר-שייב לבעל הרוחני

נושא הזוגיות הוא מהבולטים בשיחותיה של סילבי. בחלק מהשיעורים גלשה סילבי לנושאים ארוטיים, ובסיור מאורגן לצפון אף לקחה את תלמידותיה ל'מערות חשק', אתר בעל אופי פורנוגראפי. במהלך המפגשים מספרות נשים פרטים אינטימיים רבים בפני כל הנוכחים. על העיקרון של שמירה על צניעות הפרט, סילבי כנראה לא שמעה: "היא נהגה לשוחח שיחות אינטימיות עם נשים בפלאפון כשהן על רמקול, וכולנו שומעות אותן", מספרת ב'. "גם על נושאים שבינו לבינה. בשעות המאוחרות של הלילה, כשאנו המדריכות סיימנו להעביר את השיעורים, נפגשנו עם סילבי ושוחחנו על התלמידות. לא פעם הישיבה נגררה ללגלוג איום ונורא עליהן. נכחתי פעם בפגישה כזו שהתנהלה באווירה מתלוצצת ופרועה על חשבון צנעת הפרט של התלמידות".

סילבי לא הסתפקה במציצנות הזו. א', נער בן 16, מספר שהוא וחבריו נסעו איתה בדרכים, בעוד היא משוחחת בדיבורית עם תלמידה. בסיום השיחה היא דנה איתו ועם הנערים האחרים, גם הם בני עשרה, על ענייניה האינטימיים של אותה תלמידה.

מקרה חמור במיוחד, שבעקבותיו עזבה מ' את 'מגירות' עם עוד כמאה נשים נוספות, היה המקרה של י' ובעלה ל'. לפני כשנתיים החלה סילבי לחזר אחר ל', נשוי ואב לשבעה, צעיר ממנה, שניהל באותה העת חווה לנוער בסיכון. הם היו מסתגרים שעות בחדר, ומסתובבים ברחבי הארץ בימים ובלילות. "לכל גבר יש אשה פיזית ואשה רוחנית. אני אשתו הרוחנית של ל'", היא הסבירה לתלמידות. סילבי לא הסתפקה בבעל רוחני, ורצתה שיהיה גם ריחני. מאחת התלמידות שנסעה לחו"ל היא ביקשה לקנות בדיוטי-פרי אפטר-שייב מיוחד בעבורה. את 350 השקלים שהשקיעה התלמידה במתנה לבעל הרוחני של סילבי, היא לא ראתה עד היום. עניין פעוט ושכיח כשמדובר בסילבי. י', אשתו של ל', לא רוותה נחת מהרומן המתרקם, ואז החלה סילבי לעשות איתה מה שהיא מכנה 'עבודה'. "זה מאת השם, לטובתך", אמרה לה. "אני בונה את האישיות שלו ומצילה אותו ממוות רוחני, ואת רק מפריעה לתהליך". י' כנראה השתכנעה. בצער היא אמרה לאחת הנשים: "את חושבת שזה לא קשה לי? סילבי עושה איתי על זה עבודה". תוצאות העבודה הן שהיום י' בטוחה שזכות גדולה נפלה בחלקה, שבעלה הוא "האיש הרוחני" של סילבי. השלושה טסים יחד לחו"ל ומבלים יחד ימים ארוכים ושבתות שלמות, כשסילבי שולטת ביד רמה בזוג ובילדיהם. יש הטוענות שסילבי ול' טסו לבדם לחו"ל והותירו את י' בארץ, אך בשונה מכל הפרטים המובאים בכתבה שנבדקו ואומתו מכמה כיוונים, לטענה זו לא נמצא אישור נוסף.

"סילבי ישבה במשך יממה על ל', מנעה ממנו לישון, וביחד עם עוד אשה שעזרה לה היא הצליחה לרוקן אותו לגמרי", מספרת מ'. "השיטה היא ריחוק וקירוב. תחילה היא מקרבת, האדם מתמכר, ואז, אם הוא לא עושה מה שהיא אומרת, היא מרחיקה. מכיוון שכל המגירות הנפשיות שלו אצלה, הוא לא יכול בלעדיה. כך היא שולטת בו במאה אחוז. אני החלטתי לפרוש אחרי שהבנתי שרומן עם גבר נשוי ועבודה על המידות לא הולכים יחד".

אחרי שסילבי השתלטה על ל', היא החלה מתערבת בחוות הנוער שלו. תחילה רק הגיעה לבקר, שטפה כלים ובישלה ארוחה טובה לילדים. עם הזמן היא החלה מתנהגת כמי שתפסה פיקוד על המקום, והטיחה ביקורת בנערים ובעובדים. א', נער שהגיע לחווה מהרחוב ושהה בה שנתיים, מספר: "כשסילבי לקחה אותנו לטיולים, כלפי חוץ היא התגאתה בנו כמו בחיות מעבדה. אבל כשהיתה מדברת רק איתנו, היא לא הפסיקה להעביר ביקורת". הספונסרית של החווה, אשה אמידה מהרצליה, לא אהבה את שינוי הכיוון, וגם לא הסכימה לעבור בשתיקה על אי הסדרים הכספיים שבישלה סילבי. היא החליטה למשוך ידיה מהמקום, ובסופו של דבר, חצי שנה לאחר ההשתלטות של סילבי, החווה נסגרה. "ל' אסף אותנו בערב, ואמר שיש לנו שעה לארוז את הדברים וללכת מכאן", מספר א'. "לי, באופן אישי, הוא אמר: 'תעוף מהעיניים שלי. אתה הבן-אדם הכי שפל וקטן שאני מכיר'".

"היא מרוקנת לבן אדם את המגירות", מסביר ח', גבר שהצליח להיחלץ מסיפור דומה. "לא את המגירות הפיזיות, אלא את המגירות הנפשיות. כל מה שהיא אומרת זה אמת, אבל זה עובד הפוך. כשכל האישיות של האדם נמצאת אצלה - היא שולטת בו באופן מוחלט. יש בשיטה הזאת הרבה אמת, ואי אפשר לחלוק על כך שיש אנשים שהיא עזרה להם. גם הקשר ביני לבין אשתי התחזק בזכותה. אבל החלטתי לפרוש אחרי שהבנתי שסילבי מלמדת דברים בלי שהיא עצמה מקיימת אותם, ושהיא מצליחה לסכסך בין אנשים קרובים".

"מה אני צריכה בעל על הראש?"

ח' מכוון, בין השאר, לנושא הענווה. תהליך מגירות דורש מהתלמידה לעבוד על המידות ולהיות 'בענווה', אולם סילבי משווה עצמה למשה רבנו, לא פחות. בעדות שנמסרה לידי בכתב מספרת תלמידה: "ההחלטה שלי לעזוב את ה'מגירות' סופית נבעה ממעשה שהיה באחד השיעורים של סילבי. היא אמרה שיש לה 'ענווה' ו'חוסר נגיעה' מצד עבודת המידות כמו למשה רבנו ע"ה. היא המשיכה ושאלה את הנוכחות 'האם מישהו חולק?'. כששמעתי זאת באוזניי הזדעזעתי מאוד. איך לא קמה אף אחת בחדר והעזה לענות על השאלה? אודה ואומר, גם אני לא קמתי. כי פחדתי ממנה. ממה פחדתי? אולי מהשפיטה וההעלבה הפומבית שלה הייתי זוכה. אולי מהזלזול שתזלזל בי".

מ' מספרת שלאחרונה התקשרה אליה בחורה רווקה בת 25 כשהיא בוכייה ומבוהלת. סילבי החלה להעביר שיעור לרווקות, והסבירה כי הן מתקשות למצוא את זיווגן מכיוון שהן לא יודעות לדבר בפתיחות הלב עם גבר. הפתרון, לשיטתה, היה תרגול של דיבור אינטימי עם גבר. לצורך העניין היא גייסה את ל', הבעל הרוחני שלה, ונער בן 17 מהחווה שלו.

השניים משמשים מודלים שעליהם מתרגלות הצעירות שיחות אינטימיות. מלבד אימון פנים-אל-פנים בשיעור השבועי, צריכה כל אחת להתקשר פעם ביום לל' או לנער, ולתרגל איתם שיחה טלפונית אינטימית. אגב, כשהציעו לסילבי עצמה להתחתן, ענתה: "להתחתן? בשביל מה? מה אני צריכה בעל על הראש? מה רע לי בחיים? בשביל לשרת אותו? שיגביל אותי? אין לי מה לעשות?"

סילבי אומרת לנשים לשמור בקפדנות על כבוד הבעל; לקום בפניו כשהוא שב הביתה, לבשל בעבורו את מה שהוא אוהב, להיכנס למיטה חמש דקות לפניו. אבל, "אם המילה של המדריכה מתנגשת במילה של הבעל, האשה מכריעה חד-משמעית לטובת עמדת המדריכה", מספרת מ'. סילבי גם מלמדת שקבלת סמכות הבעל באופן מוחלט היא משל למערכת היחסים עם הקב"ה. בפועל, כשאחת התלמידות אמרה לה שבעלה מאיים להתגרש אם תמשיך ללכת לשיעורי המגירות, ענתה סילבי: "תגידי לבעלך שאת כבר לא בקשר איתי, אבל תמשיכי להתקשר אלי".

לשיטת המגירות, על פי עדותן של הנשים, נלווים לא מעט מאפיינים נוספים של כת. המדריכות הבכירות, המדריכות הזוטרות והתלמידות, מרוכזות כולן סביב מנהיגה כריזמטית אחת בעלת כושר מנהיגות יוצא דופן. היא דוחפת את חברי השיטה לניתוק קשרים חברתיים ישנים, כי "לא ראוי שתהיו חברות של מי שאינן נשות קודש", כלומר של מי שאינן ב'מגירות'. מרותה ברורה והיא מלווה בהרבה כוחנות ואיומים. ברגע שאחת התלמידות או המדריכות מחליטה לפרוש, סילבי מורה לכולן לנתק כל מגע עם הפורשת. כך מוצאת עצמה האשה שהעזה לעשות את הצעד, מבודדת חברתית. איומים דומים חווה כל תלמידה שמעזה לשאול שאלה שלא נראית לסילבי. לעתים השיעור או הסמינריון מופסק עד שאותה תלמידה תעזוב.

הציות המוחלט, הכפיפות למרותה של סילבי, הם לב העניין. זה כולל גם ויתור על רכוש לטובת סילבי. לא פעם מדובר בסכומים של עשרות אלפי שקלים, שהלכו לכיסה הפרטי של הגורו באמתלה של כספי קודש, תוך הבטחה שהתורמות יזכו לברכת עולם ויהיו מוגנות לנצח מכל מזיק. במהלך פתיחת המגירות מהבית, חפצים שמוגדרים כמיותרים או מעכבים נשארים בידיה. זה יכול להיות מכשיר חשמל, וגם טבעת יהלום, ביגוד או כל חפץ אחר. כל אלה מצטרפים לתשלום על השיעור, שגם הוא, כמו כל הכספים שמתגלגלים סביב סילבי, לא נרשמים בשום מקום. הכול מתחת לשולחן.

מאז הגירוש מגוש קטיף, אין לסילבי בית משלה, והיא נודדת בין תלמידותיה וילדיה. אצל כולם היא מתקבלת בכבוד מלכים, כשהיא משתכנת בבתים ועושה בהם כבשלה. באחת הפעמים נימקה את היותה מחוסרת דיור כך: "אם הקב"ה הוציא אותי לגלות, אשאר בה עד שייבנה המקדש".

לפגוע בשם המגירות

הנאמנות המוחלטת של התלמידות אינה נעצרת גם כשמדובר בטיפול בילדים. ייעוץ שגוי באשר לתינוקת שנולדה עם מום קל, הביא להחרפת מצבה. חינוך נוקשה ואלים נחשב בעיניה לגיטימי ביותר. אחת התלמידות סיכמה שיעור במילים הבאות: "סילבי: ילד דיבר לאבא בזלזול? מינימום צריך לשבור לילד הזה את הראש! הבן הגדול שלי, עטוף בטלית, למד תורה. בת קטנה שלו קפצה לו על הגב. 'מספיק' (אמר הבן). ראה שזה לא עוזר, הסתכל על אמא שלו, ושאל: מה לעשות? 'אם היא לא מקשיבה לך - תעשה הכול כדי שהיא תקשיב לך בסוף' (כך אומרת סילבי לבן שלה). 'אני שובר לך את הידיים' (האב לילדה). היתה בשוק (הילדה), אבל קפצה עליו שוב. סובב לה את היד, עד שנשמע 'טיק'. 'אמא!'. זהו, נגמר. יותר לא יהיה. יראת העונש – חייבים, מוכרחים את זה. האמא צריכה לעשות את זה".

חלק מהמדריכות הצליחו לשמר קו משלהן בשיטת 'מגירות', נאמן למתכונת המקורית שלה, והן זוכות למעריצות משלהן. אחת המבוקשות שבמדריכות הללו היא מיכל פרץ, אשתו של הרב רפי פרץ, ממגורשי עצמונה. "מיכל אשה צדיקה", קובעת ב'. "היא עובדת סוציאלית במקצועה, ויש לה רישיון לטפל באנשים. סילבי נתנה הוראה חד-ממשמעית למדריכות 'לעבוד שחור', אבל מיכל לא הקשיבה. היא בין היחידות שעובדת בשיטה באופן מסודר, מוציאה קבלה על כל שקל שהיא מקבלת. יש לה גם טכניקה משלה שמשולבים בה יסודות משיטת אדלר. למרות שסילבי מתעללת בה, יש למיכל הרבה עצמאות". תלמידה אחרת של פרץ מציגה אותה באור פחות מחמיא. "גם היא פוגעת בנשים במהלך השיעור באמצעות השיטה", היא אומרת.

תלמידה נוספת מספרת שלפני כחודשיים וחצי הפסיקה פרץ לזמן מה את השיעורים בעקבות סכסוך עם סילבי, אך לאחרונה שבה ללמד. התלמידה, שכבר שלוש שנים לומדת את שיטת המגירות, מספרת שבעזרת השיעורים היא זוכה להרבה שלווה ורוגע. אין לה קשר אישי לסילבי והיא לא אוהבת את הסגנון שלה, אבל פרץ עוזרת לה מאוד.

המסר שמעבירה פרץ בשיעוריה הוא שאין לשמוע לשונות רעות. מי שנפגע מהשיטה, כך לטענתה, בחר להיפגע. לכל אדם הרי יש בחירה חופשית. יש מתלמידותיה שמספרות כי בזכותה נשים הצליחו להפוך את הבית שלהן "מחושך לאור".

כשסילבי סירבה להתראיין או להגיב לכתבה זו, פניתי למיכל פרץ. לשאלה האם השמועות על כך שעזבה את השיטה נכונות, השיבה שהיא "בתוך שיטת המגירות" ותחת חסותה של סילבי. למרות העצמאות שמייחסים לה, היא הבהירה חד-משמעית: "שיטת המגירות זה של סילבי. אתראיין רק אם היא תאשר זאת". סילבי, כמובן, לא אישרה.
האגו של נביאי השקר

לפני שנים אחדות החלה השיטה לסחוף גם נשים חרדיות במאותיהן. לעתים התקיימו שלושה שיעורים ביום אחד לנשים חרדיות בבני-ברק ובאשדוד, ובכל שיעור כזה נכחו לפחות מאה תלמידות. בחברה החרדית סיפור כזה לא יכול להתקיים לאורך זמן. בכ"ח באדר תשס"ה פסק בד"ץ העדה החרדית ששיטת המגירות היא "נגד האמונה הטהורה בדברים הנוגעים לעיקרי האמונה ויש בה דברי כפירה בדרך המקובלת לנו מאבותינו. אשר על כן הננו בזאת לגלות דעתנו, דעת תורה, שאסור לשמוע הרצאותיהם ושומר נפשו ירחק מהם". בעקבות הפסיקה הזו פרשו רוב הנשים החרדיות מהשיעורים.

רבני הציונות הדתית היו מהוססים יותר בתחילה, אך לאחרונה יצאו כמה מהם כנגד השיטה. אחרי שמ' התפכחה, כדבריה, היא פנתה לרבנים שונים כדי שייצאו בגלוי נגד דהרי. אך זמן יקר חלף, ומ' גילתה שנשים נוספות נופלות בפח. "אני מצפה מאנשי ציבור ומרבנים לאמירה ברורה והחלטית נגד סילבי ונגד כל הפשעים שהיא מחוללת", אומרת מ' כיום. "לפחות נמנע מנשים נוספות להצטרף ומבתים נוספים להיפגע. הגיע הזמן להסיר את מסכות העבודה הזרה ולהפר את השתיקה הציבורית".

נשים רבות הסתייעו ברבנים כדי להיחלץ מרשתה של סילבי. יש שהורו לתלמידיהם להתרחק מהשיטה, אבל קול חד וברור נגד סילבי ותורתה טרם נשמע. הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, שמע על מעללי סילבי מאשה צפתית שפרשה מהשיטה, והוא מכיר את הנפשות הפועלות. בעבר חשב שהשיטה ראויה, אך כיום הוא לא מפנה אליה נשים: "הן (סילבי ונאמנותיה) סטו מהדרך המקורית של עצמן וגם מהשולחן ערוך", אומר הרב אליהו. "צריך להקים בית דין רבני שיזמן עדים, יאמת את כל הפרטים ויכריע בעניין".

איך שיטה כזו מצליחה להשיג אחיזה עמוקה כל כך? איזה חוסר היא באה למלא?
"יש בדור שלנו תופעות רוחניות שלא הכרנו זה אלפיים שנה. אנשים חווים חוויות רוחניות מדהימות ומצליחים להגיע להשגות גבוהות, כמו הנבואה בקרב דור יוצאי מצרים. ההבדל בין נביא שקר לנביא אמת הוא דק מאוד. יש אנשים שתחילה הם כלי לדבר השם, אבל פתאום הקב"ה כבר לא מתגלה אליהם, ואז הם מכניסים את האגו שלהם לעניין. כשהם ממשיכים לדבר מתוך עצמם, ברגע אחד הם הופכים לנביאי שקר. יש דברים שמתחילים מתוך אמת, אבל פתאום ה'אני' נכנס לתמונה ומבלבל".

לא מופת ולא דוגמה

הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת-גן, לא מעוניין לדבר על הנושא מעל במה ציבורית, אך מצטרף לדעתו של הרב אליהו שיש להקים בית דין שיברר ויכריע בעניין. הרב דב ליאור, שהתנגד לשיטה כבר בראשיתה, מצטרף לקריאה הזו, ונשמע נחרץ הרבה יותר מחבריו. "הנצי"ב מפרש על הפסוק: 'לא תתורו אחרי לבבכם' שלא לסלול דרכים חדשות בעבודת השם", הוא אומר. "כל דרך שלא מבוססת על דברי חז"ל, גם אם היא מובילה להתלהבות ולדבקות וגם אם נלוות אליה תופעות חיוביות, צריך להתרחק ממנה ולהיזהר ממנה. אי אפשר לשלול את כל הנשים שהולכות על פי הדרך הזאת, אבל זו לא דרך תורה. צריך לעצור את הסחף אחרי ה'גורו' הזאת, שכן הדבר גלש לתחומים ירודים מאוד מהבחינה המוסרית".

יש אנשים שטוענים שמדובר בלשון הרע, ושלא צריך לפרסם את הסיפור הזה.
"אין כאן עניין של 'לא תלך רכיל בעמך', משום שמעשיה אינם בגדר 'מעשה עמך'. צריך שהציבור יידע וישמור נפשו. מי שמורה את דרך התורה, חייב להיות אדם שחייו הם מופת ודוגמה. עם זאת, כרגע עדיין מדובר בחשדות, עד שהעניין לא יבורר בבית דין".

הרב דב ליאור, רבה של קריית-ארבע, ורעייתו אסתר ליוו כמה נשים שנפגעו משיטת המגירות, וסייעו להן לצאת מהכת. גם הרבנית משוכנעת שעל אף שמדובר באשה שסבלה רבות בחייה, צריך לחשוף את הפרשה לעין הציבור.

מדוע נשים מהחברה הדתית מועדות ליפול קורבן לשיטה כזו?
"יש נשים שאוהבות שמישהו מחטט להן בנפש, שיש להן הזדמנות לספר על הקשיים שלהן", אומרת הרבנית ליאור. "בקרב הנשים שלנו יש תמימות גדולה ורצון להיות טובות ומושלמות בצד הדתי. כשמדברים איתן בשפה של עבודת השם, הן נופלות בפח, ובסופו של דבר מגיעות לשעבוד טוטאלי למרותה של אשה כמו סילבי".

"לשיטה הזו יש הרבה זכויות", אומר הרב שלמה אבינר. "היא עזרה להרבה אנשים להיחלץ מן המצר. צריך להודות שיש נשים שחשו בודדות ומוזנחות, והשיטה העניקה ערך ותוכן לחייהן. אבל זאת לא תורה. התורה מתאימה לכלל ישראל, והדרך הזאת - יש אנשים ונשים שהיא עזרה להם, ויש נשים שלקחו אותה בקיצוניות יתר ונפגעו ממנה. מי שלקח את השיטה כאמת מוחלטת, וחשב שאין אמת אחרת, הפך אותה לכת. צריך להבחין בין השיטה לבין הגברת הבעייתית הזאת, סילבי. יש לה גינונים של אדמו"רית".

האדמו"רית, כאמור, סירבה להגיב לכתבה. "זאת עבודת מידות אישית. אין לי עניין בפרסום", אמרה, וחתמה: "שתהיה לך ברכה בכתבה". אלא שברכה לחוד ומציאות לחוד. ימים אחדים לאחר אותה שיחה, כשגילתה שאחת מתלמידותיה מכירה אותי, איימה עליה סילבי ואמרה שלא תבוא לשיעורים שלה יותר אלא אם תצליח לעצור את הכתבה.

הגמילה קשה

את הניתוק מ'מגירות' מתארות הפורשות כתהליך גמילה של ממש. "הרבה נשים הגיבו פיזית בצורה מאוד קשה שכללה תסמינים של קריז - חום גבוה, הקאות, בחילות, אפתיה, חוסר כוח וחוסר רצון לטפל בבית ובילדים", מספרת מ'. "היו כאלה שנזקקו גם לטיפול פסיכיאטרי. אני הצלחתי לעבור את התהליך בעזרת חבורה יקרה של נשים שפרשו יחד איתי. ההתאוששות מלווה בבושה עמוקה; המון שאלות עולות. איך התפתיתי? איך הלכתי בעיוורון אחרי אשה נבזית כזאת? יש גם געגועים - לקבוצה, ללימוד המשותף. ויש לא מעט תחושות של פחד. הרי שנים הייתי נתונה תחת לחץ ואיומים. זה מופיע גם בחלומות בלילה ובהקיץ, זה חוזר בהבזקים של הזיכרון. ישנה הרגשה של איבוד הביטחון העצמי: איך אסתדר ללא הדרכה? על מי אסמוך? הרגשות החזקים הללו הולכים ומתפוגגים עם הזמן, אך לעתים שוב מופיעים. בתמורה גילתי מחדש את המציאות, את הילדים והחברים".
"פתאום גילתי שבזבזתי שנים מהחיים שלי", מספרת ב' על הגמילה שלה. "הבנתי פתאום שלא הייתי באמת אמא ורעיה, שעשיתי רק את הדברים הטכניים. אחרי הגמילה שלי מצאתי מחדש את הבית. זה היה נפלא".

כל זכויות היוצרים והקניין הרוחני באתר המרכז הישראלי לנפגעי כתות שייכות למרכז הישראלי לנפגעי כתות (להלן "המרכז") או לכותבים וגופי תקשורת אשר נתנו למרכז את הסכמתם לשימוש בחומר. אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, להציג בפומבי, לשנות, לפרסם, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט באמצעי תקשורת אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר, להעביר, למכור, להפיץ או לעשות שימוש מסחרי כלשהו, במידע, במאמרים, בסרטים, בקבצים המופיעים באתר או בכל חלק שלהם, אלא באישור מראש ובכתב מאת המרכז.

 


'המרכז הישראלי לנפגעי כתות (חל"צ)'
רח' בן גוריון 24 (בית ליגב), רמת גן
טל:  03-6708811, פקס: 03/6708822       
דוא"ל -
sos.katot@barak.net.il
 

[חזור למעלה]        [הוספה למועדפים]       [מפת האתר]       [יצירת קשר]

 

לייבסיטי - בניית אתרים