בין חושך לאור:
תביעה נגד עמותת "מרכז האור" טוענת כי מדובר בכת

פנינה הלוי החליטה לעמת את בנה עם המידע שהגיע אליה. ואז, היא מספרת, החלו המריבות. פנינה התעקשה שרועי חבר בכת. רועי הכחיש. תבואו ותראו בעצמכם, אמר להוריו. אהוד הצטרף לאחד המפגשים שנערכו באוניברסיטת בן גוריון. כמה מחבריו לצבא הצטרפו ל"מרכז האור" והיו מגיעים לבית משפחת הלוי בסופי השבוע. "הוא הפסיק לבוא הביתה לבד. כאשר היה מגיע תמיד היו איתו עוד אנשים מ"מרכז האור", לבושים בלבן, כדי שחס וחלילה הוא לא יהיה נתון להשפעה שלנו. אם היה מגיע לבד מיד היה עולה להסתגר בחדרו. "אני צריך להתבודד, היה אומר לנו", מספר אהוד.

"יום אחד היו אצלנו אנשים והוא מגיע ומראה לנו צילום מאחד המפגשים עם נקודות אור עליו", נזכרת פנינה. "אלה גבישי האור, הוא הסביר לנו ואנחנו לא ידענו מה לעשות עם עצמנו. ניסינו להסביר לו שיש פה תעתוע, שהנקודות הללו בצילום נגרמו מהפלש של המצלמה. הוא רצה לטרוף אותנו, כעס עלינו נורא, זלזל בנו והעביר לנו מסר שאם נעביר ביקורת לא נראה אותו יותר בחיים. התייעצנו עם פסיכולוג שאמר לנו: 'תמשיכו לשדר אהבה, תסלחו לו כי הוא לא נמצא במקום של שיפוט. אין לכם מה לכעוס עליו, זה הבן שלכם. אל תוותרו'".

לבקשתו של רועי, קראו הוריו את ספרו של הגואל. "כשסיימנו קראנו לרועי ואמרנו לו את דעתנו על הספר. ניסינו להסביר לו שמה זה, בן אדם שהיה עבריין וחושב עכשיו שהוא אלוהים?" מספרת פנינה. "היו הרבה בכי וצעקות באותו ערב. רועי השתולל וצעק, 'אם אתם תגידו מילה רעה לא תראו אותי בחיים'. באותו יום הוא עזב את הבית. זה גם היה היום האחרון שבו השתמש רועי במונחים 'אמא' ו' אבא'." הוריו הפכו מאז לפנינה ואהוד הלוי.

את סדר פסח, כמה ימים לאחר המריבה, החליט רועי לחגוג עם חבריו ב"מרכז האור". "ניסיתי לדבר עם אביב הגואל בטלפון ולהסביר שליל הסדר חשוב לי מאוד ושישחרר אותו. לא הצלחתי אז נסענו לשדה בוקר", אומרת פנינה. "דפקתי על הדלת של עמית ואביב וצרחתי שהם גוזלי נפשות, שאני רוצה את הילד שלי בבית בליל הסדר. דפקתי וצרחתי שיתביישו להם ועוד כל מיני דברים. הם אמרו שהם יקראו למשטרה. כשהם אמרו לי ללכת הכנסתי את הרגל בין הדלת למשקוף, לא נתתי להם לסגור אותה והמשכתי לצרוח שאני רוצה את הילד שלי. צעקתי, "אתם נבלות, חיות, רשעים".

לפי כתב התביעה, בני הזוג הגואל אכן התקשרו למשטרה והציגו קלטת וידאו של פנינה הנסערת כראיה למסוכנותה. "אביב אמר שאני כוחנית, שרועי סיפר לו שהתעללתי בו והרבצתי לו. שעכשיו הוא מבין על מה הוא דיבר", מספרת פנינה. "המשטרה התקשרה אליי כשחזרנו הביתה. כל הדרך בכיתי כי הבנתי שאנחנו בבעיה אמיתית".

כעבור כמה ימים הגיעה לבית משפחת הלוי מש"קית ת"ש. בכתב התביעה נטען כי היא ביקשה בשמו של רועי שבני הזוג יצהירו כי אינם רוצים בקשר עם בנם על מנת שיקבל מעמד של חייל בודד. פנינה ואהוד סירבו בבכי. מספר חודשים אחר כך, ממשיך כתב התביעה, הם נסעו לבקר את רועי בצבא. כבר בתחילת הביקור הוא הודיע להם שלא ידבר עמם עד שלא יצהירו בפני המש"קית ת"ש שאינם מעוניינים בכל קשר איתו וכי זו הדרך היחידה שבה יוכלו לזכות בו בחזרה. "אני צריך כסף", הסביר להם, "רוצים שאדבר איתכם, קודם כל תחתמו".

וחתמתם?

פנינה: "כן, לא הייתה לנו ברירה. כל הזמן הזה אנחנו ממשיכים להעביר לו חבילות וכסף אבל אנחנו יודעים ממכתבים שעמית שלחה לו הביתה שהסמינרים עולים כסף ושהחברים צריכים לתרום לעמותה. אנחנו לא רוצים שהכסף ילך לשם אז אנחנו מנסים לקנות לו כל מה שאפשר ולהעביר לו דרך קרוב משפחה והאחים שלו כי אותנו הוא מסרב לפגוש".

זו רק ההתחלה

בשנת 2005 פורסמה כתבה נוספת. בעקבותיה הודיעה אוניברסיטת בן גוריון שהיא לא מאשרת לעמותה להעביר קורסים בתחומה. במקביל, בעקבות לחץ של הורי התלמידים, פוטרה הגואל מעבודה במדרשת שדה בוקר.

דנית קרן 
צילום: אלי דסה

שבועיים לאחר פרסום הכתבה צלצל הטלפון בבית משפחת הלוי. לטענת ההורים, הקול מהצד השני סיפר להם כי רועי "זרוק מסומם במרכז האור" והפציר בהם לנסוע לשם מיד ולהציל אותו. "כשהם מגיעים למקום", נכתב בכתב התביעה, "ממתינה להם קבלת פנים של צוות צילום של חברי הכת, שמצלם אותם תרים אחר בנם". הצילום הופץ בהמשך, כחלק מעלון, בגדרה, ונשלח גם למקומות העבודה של פנינה ואהוד. בעלון נכתב כי זוג המורים מגדרה מנהל זה כמה שנים כת של אנשים שעוסקים באורגיות מיניות, סאדו-מאזוכיזם והקרבת בעלי חיים לשטן. על פי כתב התביעה, העביר להם קרוב משפחה בשמו של רועי את המסר הבא: "תגידו לפנינה ואהוד שעין תחת עין וזו רק ההתחלה. שיתחילו להיזהר".

כעבור כמה חודשים פרץ גל נוסף של עלונים. לטענת פנינה, מכשיר הפקס בבית הספר שבו לימדה פלט אותם בזה אחר זה. "תושבים ביישוב בשפלה קיבלו בשבועות האחרונים מכתבים אנונימיים שבהם פורסמו השמצות נגד זוג מורים המתגורר ביישוב, פורסמה ידיעה במקומון של גדרה. העלונים הגיעו במעטפה מבוילת אך לא חתומה, כשחותמת הדואר מקורה בתל אביב", הסבירה לכתב תושבת המקום שקיבלה את העלון ושיערה שמאחוריו עומד גוף שחפץ להתנכל לאותו זוג מורים.

בכתב התביעה טוענים בני הזוג הלוי כי כאן החל אצלם תהליך של הידרדרות נפשית. ביולי 2005 הם פנו למחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים קפלן ברחובות. הם החלו לקיים פגישות טיפוליות ונרשמו להם תרופות הרגעה.

בתביעה נטען עוד כי ב-2006 התקבל בבית הספר של פנינה מכתב מאת אביב הגואל, שמזהיר את הנהלת המוסד מפני "האישה האלימה והלא יציבה" ואף מציע, כאישוש לטענות, לשוחח עם בנה רועי. אם בהתחלה ניסתה פנינה לשתף את הסובבים אותה ואפילו כינסה את התלמידים וסיפרה להם מה היא עוברת, עכשיו הרגישה שהיא לא יכולה יותר להתמודד עם ההכפשות וביקשה לצאת לפרישה מוקדמת. "מדי פעם אנחנו מקבלים בדואר מעטפות", היא מספרת. "אחרי שאהוד התמוטט קיבלנו מעטפה עם בריסטול שחור. אחרי שנה קיבלנו בריסטול לבן. לפעמים יש במעטפות קללות ונאצות, לפעמים עם בול, לפעמים בלי".

ביום ההולדת של רועי החליטו הוריו לנסות שוב ונסעו לבקר אותו בשדה בוקר. הוא שילח אותם בצעקות ובקללות והזהיר שלא ייצרו איתו קשר. אבל הגעגועים גברו וביום שישי אחד נסעה פנינה לדרום. "פתאום כל כך התגעגעתי לרועי, עזבתי את שולחן השבת ונסעתי אליו. הגעתי לשם וחיכיתי בחוץ על כיסא מתקפל. ראיתי שאחד הבחורים שביקר אצלי פעם בבית נמצא בפנים אז נכנסתי פנימה ובאחד החדרים ראיתי את השמיכה של רועי. שלחתי לו אס.אם.אס: 'אמא נמצאת פה, אני מבקשת לראות אותך. זה דחוף'. לא עברו כמה דקות ושני בחורים הגיעו. אחד תפס אותי ביד ימין והשני ביד שמאל. שניהם גררו אותי על הרצפה והטיחו אותי על הכביש".
 

פנינה טופלה בבית החולים ושוחררה כעבור כמה שעות. שתי תלונות הוגשו למשטרה בהפרש של חמש דקות: שותפיו של רועי התלוננו על הסגת גבול. פנינה הלוי על תקיפה ואלימות. שני התיקים נסגרו, לא לפני שרועי נתן תצהיר למשטרה שבו טען להתעללות מתמשכת מצדה של אמו. התצהיר מצא את דרכו גם למקום עבודתה.

כמה חודשים אחר כך נודע להורים שרועי עומד לעבור ניתוח ומיהרו להתייצב בבית החולים. "עמית הגואל חיכתה ליד החדר שלו ושאלה בקוצר רוח מתי הוא נכנס לניתוח", פנינה משחזרת. "גיסתי שאלה 'מי את'? ועמית ענתה שהיא האמא המאמצת של רועי. 'לרועי כבר יש אמא, והיא כאן', ענתה גיסתי".
בשלב זה נכנסה לתמונה דנית קרן, מנכ"לית המרכז הישראלי לנפגעי כתות, שנפגשה עם רועי.

"כשדיברתי עם רועי הרגשתי שהוא יהיה מוכן לעשות הכול בשביל אביב ועמית, שהם המשפחה שלו. הוא מרגיש שהם הצילו אותו באיזשהו מקום, הוא לעולם לא יפגע בהם", היא מספרת. "הוא אמר לי שהוא היחיד בקבוצה שמנותק מהוריו ושהיה בנתק מההורים עוד קודם. אני מלווה את המשפחות כבר כמה שנים, אני יודעת שזה בוודאות לא המקרה היחידי. אנחנו מודעים למצב". 

אם כאובה

ההטרדות וההתעללויות נמשכו גם לאחר שרועי נסע להודו. לטלפונים של בני המשפחה החלו להגיע שיחות מאנשים שתרו אחרי שירותי מין. "לא הבנתי מה זה. בסוף תחקרתי את אחד המתקשרים מאיפה הוא קיבל את המספר והוא אמר לי שהוא ראה אותו בשירותים בתחנה המרכזית בבאר שבע", מספרת פנינה, שמיהרה לנסוע למקום. על קיר השירותים נכתב: "מלכה מחפשת עבד" בצירוף כתובתה המלאה ומספר הטלפון שלה. גם על הבן הבכור נכתבו דברים באותה רוח.

נראה שהוא כועס עליכם באמת.

"בעודי יושבת בתחנת המשטרה בבאר שבע הבן שלי מתקשר מהודו ואומר שבגללי פיטרו אנשים של 'מרכז האור' מהעבודה שלהם. הייתי בהלם מהעיתוי. אמרתי לו שאני לא אחראית לפיטורים של החברים שלו. ואז התחלנו לקבל הביתה מכתב עם קונדום, מכתב עם איומים, מכתב עם גסויות, כשכל אותו זמן כל מיני ערבים מטייבה מתקשרים אליי הביתה לשירותים מיניים. איש ביטחון בתחנה המרכזית בתל אביב התקשר ושאל אותי אם זה מכון ליווי. הטלפונים לא נגמרים".

"עוד לא התחלת לסבול. . . את תצטערי שבכלל פתחת את הפה המסריח שלך נגדי ונגד החברים שלי", כתב רועי לאמו. השיא היה מכתב שהאשים את אהוד הלוי בהטרדה מינית של נער שלמד אצלו. "יום אחד אהוד חזר הביתה וסיפר לי שנוספו לו שעות לימוד במכללה", מספרת פנינה. שבוע לאחר מכן הוא מגלה כי כל השעות שלו נעלמו, והוא לא מלמד בסמסטר הבא". אהוד מוסיף: "אנחנו עוד לא מספיקים להגיד ג'ק רובינזון ומיד מתקשרים אלינו מהמשטרה ומזמינים אותי לחקירה. הלכנו יחד למשטרת גדרה ושם שמענו שיש נגדי חשדות על הטרדות מיניות. אבל לקבל את כל המידע הייתי צריך לנסוע למשטרת רחובות ונחקרתי שם במשך שעות".

לאהוד התברר כי מקור החשדות הוא מכתב אנונימי שכתבה "אם כאובה", שטענה שהטריד את בנה שאותו לימד בשיעורים פרטיים. "איך יכולתי לדעת שדווקא בגדרה, ביישוב שלנו, המורה המוערך שהמליצו עליו ושהכול נראה אצלו בסדר מתגלה כמפלצת"? כתבה האם, שתיארה בפירוט כיצד נגע אהוד בגופו של בנה במהלך שיעור מתמטיקה.

בשלב זה בטח כבר לא היית מופתע.

"לא, באמת שלא. ידעתי שהמלחמה שלהם נגדנו עוד לא נגמרה. גם במקום העבודה שלי הזהרתי שדבר כזה יכול לקרות אבל כשהם קיבלו מכתב אף אחד לא זכר את זה. הייתי בהלם. תחושה שאני לא יודע מה לעשות. אמנם החזירו אותי ללמד אבל הסמסטר כבר התחיל".

אהוד ופנינה מספרים שהעיניים - של שכנים, מכרים, תושבי גדרה - עדיין ננעצות בהם. "מורה בבית הספר שאלה מורה אחרת, שהיא חברה שלי, 'שמעת על אהוד הלוי?'", מספרת פנינה. "לא הבנתי איך זה שכולם יודעים. דיברתי עם מישהו והוא אמר לי, 'תסתכלי באינטרנט'. באותו ערב הקלדתי בגוגל את צירוף המילים 'אהוד הלוי' וחשכו עיניי: כמעט בכל פורום או אתר עלה מכתב תחת הכותרת 'אהוד הלוי התעלל בבני ואיני מקבלת מענה', והוא הועבר גם בדואר האלקטרוני למאות בני אדם. מה עוד יכולתי לעשות, מילא היה שם מאחורי התלונה - אבל כלום. תלונה אנונימית שמפורסמת באינטרנט ואף אחד לא עושה כלום". 
 
אחרי כל מה שעברתם, למה אתם בכלל ממשיכים לנסות?

אהוד: "אין יום שאנחנו לא חושבים עליו. הוא לא אשם בכלום, אחת מהטכניקות של כת זה מיינד קונטרול. אנחנו רק רוצים שהוא יחזור הביתה. אין לילה שאני לא חולם עליו, נזכר בו כשהיה ילד, מטייל איתי ועם שני האחים שלו ואני צועק לאחיו הבכור שישמור עליו".

ברור לכם שהתביעה עלולה לחסל את הסיכוי האחרון שהוא יחזור אליכם?

פנינה: "כן, זה יכול להיות. אני אסביר לך למה אני עושה את זה: הוא קם איתי בבוקר ואני הולכת לישון איתו. גם אם הצהרתי שאתמודד עם העזיבה שלו ואמשיך אני לא יכולה. קראתי עדות של מישהו שיצא מכת ואמר שבכל הזמן שהוא היה שם הוא רצה שייאבקו בשבילו ויצילו אותו. אז במקום מסוים אולי זו הדרך שלי להראות לבן שלי שאני לא מוותרת עליו, ואני אף פעם לא אוותר עליו".
 

רועי הלוי: "אמי פנינה הלוי היא אישה חולה, יש לה היסטוריה של התנהגות כפייתית, היא מטופלת על ידי רופאי נפש מאז שהייתי ילד ונוטלת כדורים", אומר בתגובה רועי הלוי בראיון טלפוני מהודו. "היא גם מסוכסכת קשות עם אביה, עם אחיה ועם עוד אנשים במשפחה. עקב ההתנהגות הקשה שלה כלפיי עזבתי את הבית לפנימייה בגיל 15, כי לא יכולתי יותר להיות קורבן לשתלטנותה, למצבי רוחה הקוטביים ולאלימותה האכזרית כלפיי וכלפי שני אחי. בנסיבות אלו גם הצבא הכיר בי כחייל בודד.

"בשמונת החודשים האחרונים הייתי בחו"ל ושנה לפני כן גרתי עם חברתי בצפון הרחוק, הקשר שלי עם עמותת מרכז האור היה חלש, אך דבר זה אינו מפריע לאמי ואבי שנגרר אחריה לא לקחת אחריות על מעשיהם ועל מערכת היחסים שלהם עם בנם, ולהטיל על גורמים שונים האשמות מגוחכות, במקום לבדוק מדוע בנם עזב את הבית מזמן ולא רוצה כל קשר איתם. אני כבר בן 25 וכל רצוני הוא לחיות את חיי בפרטיות בלי שאף אחד ינסה לקבוע לי מה לחשוב, איך להרגיש ואיך לחיות".

עו"ד דורית ארבל-אור, שמייצגת את פנינה ואהוד הלוי: "בתור הורים אנחנו שולחים את ילדינו למערכת החינוך ולא מעלים על דעתנו שיכול להיות שדווקא במקום ההוא שאמור להגן עליהם הם נחשפים לתכנים איומים ובעייתיים שהיינו מונעים מהם לו יכולנו. זוהי ממש חטיפה נפשית. במשך שנים התריע ועד ההורים על הסכנה בקבוצה הרוחנית של עמית ואביב הגואל אולם במדרשה בחרו להתערב רק אחרי זמן רב, כאשרה נזק כבר נעשה. יש פה תופעה שאי אפשר ואסור להתעלם ממנה ואני מקווה שהורים נוספים שסבלו ממנה ימצאו בעצמם את הכוחות לתבוע גם הם בשל הסבל שנגרם להם".

עמית ואביב הגואל: "רועי הלוי נמצא בקשר גרוע עם אמו במשך כל חייו, ולדבריו חי עם אמא מתפרצת, אלימה ומכה. גב' הלוי, במקום לקחת אחריות על מעשיה כאמא, מחפשת אשמים וגוררת את כל העולם לתביעה מגוחכת, שמטרתה להוכיח לעצמה שהיא צודקת, ובנה בן ה-25, שאינו רוצה שום קשר איתה בשל ילדותו הקשה, חייב לסלוח לה על כל מעשיה ולאהוב אותה.

"אנו מבינים שהאשמותיה כלפינו באות מתוך כאב לב, אך בפועל הן גיבוב של השערות ודמיונותיה שמסרבים להכיר במציאות. 'מרכז האור' הוא לא כת ואינו קבוצה סגורה אלא קהילה פתוחה, המאגדת אנשי רוח ואנשי העידן החדש, ומאפשרת לכל המעוניין להשתתף. המרכז הוקם לאחר שרועי סיים תיכון, והוא עצמו הצטרף כשנה מאוחר יותר, כשהיה כבר אדם בוגר וברשות עצמו".

דפנה קסרוטי, מנהלת מרכז האור: "מרכז האור הוא לא כת, זוהי קהילה נשמרים עקרונות של בחירה חופשית, כבוד האדם וחירותו, חוק ומוסר ומימושו האישי של כל אחד. אין כללים של הצטרפות ועזיבה, וכל אחד נוהג כרצונו. העמותה מנוהלת כחוק, ניהול הכספים נעשה בשקיפות ואיש לא מקבל שכר עבור התנדבותו, כך שלא ייתכן ניצול כספי. אנשי מרכז האור הם אנשים טובים שומרי חוק, והכל מתנהל באווירה פתוחה עם יכולת פיקוח, ומתוך בחירה חופשית.

"מובן מאליו שעמותה רוחנית כמרכז האור אינה תומכת באלימות, הכפשות וכדומה. ייתכן שכמורה צברה דפנה הלוי תלמידים ממורמרים שכתבו עליה בשירותים דברים. ולגבי בעלה וההאשמות המיניות כלפיו, אין לנו שום קשר עם זה, ואיננו מוצאים צורך להגיב, זוהי עבודתה של מערכת החוק".
* משרד החינוך: "כתב התביעה טרם התקבל בלשכה המשפטית של משרדנו. כשיתקבל נלמד את פרטיו ונמסור את תגובתנו לבית המשפט כמקובל".

המדרשה בשדה בוקר סירבה להגיב.

לכתבה המקורית באתר nrg מעריב - בין חושך לאור