עברית  |  English  |  
ארכיון-לקריאת ניוזלטרים  |  הצטרפו אלינו לפייסבוק  |  לקבלת תמיכה: 03-6708811  |  

הקיסרית מצהלה: תביעת מיליונים
נגד אחת הגורואים הגדולים שפעלו בישראל

איך סרו עשרות אנשים מצליחים ומשכילים למרותה של ריקי שחם,
אסטרולוגית לשעבר שמתקשרת עם חוצנים?
תחקיר מעריב חושף את הנעשה בקבוצה האליטיסטית והסגורה ביותר בישראל.
שחם בתגובה: הכל שקרים

סוף שבוע - אלון הדר, 03/04/09

ריקי שחםלפני כמה שבועות חשה פנינה שפיגל שהעולם שהכירה מתפורר לה בין הידיים. בתה אייל בת ה-23 העמידה אותה בפני דילמה בלתי אפשרית: אם לא תמשכי את תביעת הנזיקין בגובה 2.7 מיליון שקל שהגשת נגד ריקי שחם-רביצקי, איימה, אני מנתקת איתך את הקשר. האם הדואגת הרגישה אבודה.

שחם, בעיניה, היא מנהיגה של כת סגורה, אליטיסטית, שאחראית לרוב הצרות שפקדו אותה בעשור האחרון, כולל משבר נפשי קשה ושני ניסיונות התאבדות. עכשיו היא אזרה אומץ להתעמת פנים אל פנים מול מי שהיתה הגורו שלה, בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לאחר 20 שנה של פעילות חשאית, התביעה של פנינה שפיגל היא אחת הקשות שהוגשו מאז ומעולם נגד מנהיגי כת בישראל. שפיגל מלאה ברגשות אשמה. אחרי הכול, היא שחשפה את בתה בפני ריקי שחם.

במשך 12 שנה היו השתיים שותפות לפעילות הסודית של הקבוצה, שכללה, כך היא טוענת, אמונה בתורות נסתר דמיוניות, אורח חיים נהנתני והתבטלות מוחלטת, עד כדי שעבוד, בפני המנהיגה הכריזמטית. הן בחברה טובה. בקבוצה, המונה היום כ-30 חברים, נמנים בעלי ממון, עורכי דין, מטפלים, אנשי היי-טק ואקדמאים. בין השאר חברים בה דני גולדברג, מבכירי הגרפיקאים בישראל, והאמן הבינלאומי אורי צייג, ראש המחלקה לעיצוב טקסטיל ב"שנקר".

הקבוצה כוללת גם שתי נשים העוסקות במקצועות טיפוליים: עובדת סוציאלית וההומיאופתית ורדה שפון שמואלי. "שפיגל היתה נתונה למסכת בלתי פוסקת של שטיפות מוח, מניפולציות ואלימות נפשית של ממש", נכתב בתביעה שהוגשה נגד ריקי שחם, בעלה אבי שחם ואחותו דליה שחם, "אשר בעטיין האמינה בלב שלם לכל מה שריקי היתה אומרת, על עצמה, על כוחותיה ועל שליחותה, כאילו היו דברי אלוהים חיים".

בתצהיר שצורף לתביעה אומרת שפיגל: "הם, במעשיהם, דחפו אותי למקומות אפלים אשר אף אדם לא היה רוצה להגיע אליהם וששיאם בשני ניסיונות התאבדות. . . בשלב זה אין ביכולתי להעריך את סכום הנזק שנגרם לי, שכן עודני מטופלת לצורך התמודדות עם הפצעים והצלקות שהותירו בי ובנפשי. . רצונה של ריקי היה כציווי אלוהי עבורי, ולמיטב ידיעתי כך גם עבור יתר חברי הכת".

במהלך השנה האחרונה עמד "סופשבוע" בקשר רצוף עם קבוצת הורים, אחים ואחיות, שבני משפחתם פעילים בקבוצה של שחם ושמע כיצד יקיריהם השתנו להם מול העיניים: דרשו וקיבלו מהם עשרות אלפי שקלים, נקרעו מהמשפחה ונפלו למשברים נפשיים. חלק מההורים ביקשו לא לפרסם את העדויות הקשות כדי לא לנתק את החוט האחרון שמקשר בינם ובין ילדיהם. בכתבה זו מובאות שמונה עדויות של הורים. בנוסף, נפגשנו עם ארבעה מחברי הקבוצה, בהם דני גולדברג, אורי צייג ואייל שפיגל-כולם דוחים את הטענות הקשות שמועלות נגד שחם ופעילותה. לטענתם, שפיגל מנסה לנקום בהם לאחר שנזרקה מהקבוצה.

אבל שפיגל לא היחידה. "התחושה היא של חוסר אונים", אומר יהודה (כל השמות של בני המשפחה המצוינים בכתבה בדויים), שאחיו ואחותו נמצאים בקבוצה של שחם שנים ארוכות. "אני מתפלל אליהם ומבקש מהקדוש ברוך הוא שיתרחש נס והם יתנתקו מהדבר הזה. זה מוריד את ההורים שלנו ביגון שאולה. יש לך ילד. הוא חי, אבל בעצם מת". " חטפו לי את הילדה", כואבת אחת האמהות. "ריקי לקחה את הסחורה לעצמה. מישהי זרה מנהלת את החיים שלה. בינתיים הזמן עובר, השעון מתקתק. אין בעל, אין ילדים. הבת שלי זועקת לבן זוג, אבל אין לה צורך לחפש. העולם שלה סגור בגבולות הקבוצה. כל עוד היא שם, היא לא תכיר אנשים אחרים. לא תעשה צעד אחד בלעדיהם. איזה חיים מוגבלים! איזה חיים אומללים! הכל בעבור אשליה של אושר. יורד לי דם מהלב".

המפגש

הכול התחיל מפגישת ייעוץ אצל אסטרולוגית. ב-89' נקלעה פנינה שפיגל למשבר קשה ביחסים עם בעלה, אזרח אמריקאי, שעימו התגוררה בארצות הברית. באחד הביקורים בארץ השתתפה במפגש תמיכה בהנחיית פסיכולוגים, ושם פגשה מכר שהציע לה להיפגש עם ריקי שחם-רביצקי, אסטרולוגית שמתמחה במפות השוואתיות (מפות אסטרולוגיות של בני זוג). שעת שיחה שכזו, קיוותה, אולי תעזור להתיר את הפלונטר.

הפגישה התקיימה, ובמהלכה, נכתב בכתב התביעה, שחם הציגה את עצמה כבעלת ידע נרחב בפסיכולוגיה ובאסטרולוגיה. היא המליצה לה לסיים את הקשר עם בעלה ואמרה כי היא מזהה אצלה "משהו רוחני חזק מאוד". שפיגל התגרשה מבעלה, ועברה להתגורר בארץ עם בתם המשותפת, אייל. היא סיימה לימודי רפואה סינית במכללת מדיסין ויצא לה שם של מטפלת מבוקשת. מאוחר יותר הצטרפה לקורס אסטרולוגיה בהנחיית דליה שחם, אחותו של אבי שחם, בעלה של ריקי.

עם סיום הלימודים נוצר קשר בין שפיגל לריקי שחם והשתיים החלו להיפגש. הפגישות שנערכו אחת לשבוע כללו שיחות וטיפולים בתשלום. שפיגל מעידה כי במהלכן הרגישה שמישהו מקשיב לה, מכיר בערכה, רואה את הייחוד שבה.

ב-94' סיפרה לה שחם על קבוצת הלימוד שהיא מעבירה והזמינה אותה להצטרף. שחם הסבירה כי המשך המפגשים יכול להיעשות רק במסגרת הקבוצה, וכי אינה יכולה לטפל בה אישית. שפיגל, שבשלב הזה פיתחה תלות במטפלת הכריזמטית שלה, הסכימה. כשהגיעה לשיעורים גילתה כי חלק מהמשתתפים הם בוגרי הקורס לאסטרולוגיה של דליה שחם.

המנהיגהאורי צייג

אז מי זאת ריקי שחם? האם היא בסך הכול, כפי שטוענים חסידיה, מרצה לפילוסופיה שמבקשת לחלוק את הידע שצברה, או גורו מניפולטיבית ששולטת ביד רמה במאמיניה? רבקה רביצקי (57) נולדה בתל אביב, אחות לעדינה ויצחק רביצקי. בצעירותה לא התבלטה במיוחד וגם לא ניכסה לעצמה גינונים של פיקוד ושליטה. לאחר השירות הצבאי למדה בחוגים לפילוסופיה ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב. משם המשיכה ללימודי תואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון. במשך תקופה מסוימת התגוררה באנגליה, שם השתתפה, לפי כתב ההגנה, "בקורסים במסגרת החוג לאסטרופסיכולוגיה". במקביל למדה קבלה. כשחזרה לישראל הרכיבה מפות אסטרולוגיות לאנשים שפנו אליה.

רביצקי נשואה לאבי שחם (56), יליד תל אביב, בוגר ה"בוזאר ארטס", בית הספר לאמנות הידוע בפריז. מנישואיו הראשונים יש לו שני ילדים, שמתגוררים בצרפת. לאחר גירושיו הכיר את ריקי. השניים התחתנו בישראל ונולדה להם בת.

לפני כ-20 שנה התחילו בני הזוג לקיים מפגשים משפחתיים וחברתיים בנושאי פילוסופיה וקבלה בהנחייתה של שחם. המפגשים נערכו בדירתם בתל אביב, ובהמשך בבתי חברים.

הקבוצה הראשונה מנתה כעשרה חברים, אבל עם השנים נוספו עוד אנשים. בשנים הראשונות המשיכה שחם לשרטט מפות אסטרולוגיות למתעניינים, וכך גייסה אנשים לקבוצה. עם הזמן הפסיקה לתת שירותים אסטרולוגיים, והפנתה את המבקשים לגיסתה דליה. החברים התמידו והשיעורים הפכו למקור פרנסה עבור שחם. היא ובעלה רכשו דירה ברחוב מבוא גילת ברמות צהלה וקיימו שם את המפגשים. בהמשך נשכרה דירה ברחוב למרחב ברמת השרון.

השנים האחרונות עשו רק טוב למקורבים של שחם. אורי צייג התבסס כאחד האמנים המצליחים בארץ, ייצג את ישראל בביאנלה בונציה, והשתתף ב"דוקומנטה" היוקרתית בקאסל. הוא גם יצר כמה עבודות וידאו משותפות עם אבי שחם, אחת מהן הוצגה בביאנלה באיסטנבול. "שנינו טיפוסים מאוד שונים", סיפר שחם ל"גלובס" בספטמבר 2003, "הטעות של רוב האמנים היא שהאגו שלהם עלה מהתחת לראש ואז העבודה היא הכי חשובה והם הופכים לקורבן. אצלנו יש ויתור מאוד מרגש. לא משנה אם האמנות שעולה מהחיבור שלנו היא טובה, זה לא רלוונטי, מה שחשוב הוא שהיא אמיתית".

התורהכדורגל בשני כדורים, אורי צייג

כבר בפגישות הראשונות הבינה פנינה שפיגל כי היא נכנסה לקבוצה עם מערכת כללים נוקשה, דפוסי פולחן מחייבים וסדר יום קבוע-שעליהם מנצחת שחם ומאמינה מקבלים ללא פקפוק. השיעורים התקיימו בימים קבועים-בתחילה בשלישי ובשישי-ובשנים האחרונות בשלישי ובמוצאי שבת.
לפי המתואר בכתב התביעה, שפיגל גילתה עולם מופלא וסגור. כל מפגש נפתח בקימה ובקידה לכבוד שחם וממשיך בהרצאה מתוך מאגר גדול של מקורות: תנ"ך, הטקסטים הקבליים "ספר היצירה ו"ספר ההקדמות", כתבים נוצריים, חיבורים פילוסופיים ומיסטיים.

לא מדובר בתוכנית לימודי בחירה בפקולטה למדעי הרוח. שחם, לפי התביעה, פיתחה תורה מיסטית מאזור הדמדומים של המדע בדיוני. היא רואה את עצמה כ"אחת מחמשת הקיסרים של הפלנטה שמחזיקה בידע אודות האמת והיופי". לטענתה, הוכשרה "בכוכב אחר" ויחד עם ארבעת הקיסרים האחרים של כדור הארץ (שהדלאי למה הוא אחד מהם) ניחנה ברמת התודעה הגבוהה ביותר האפשרית. מטרת העל שלה, כמו זו של הקיסרים האחרים, היא הצלת כדור הארץ. לא פחות.

מהיכן צברה שחם את הידע שיאפשר לה להציל את הפלנטה? לפי כתב התביעה מדובר ב"אוסף של רעיונות שהועברו לריקי ישירות בזמן השיעורים דרך 'טלמסרים', כך לדבריה, ממורים המצויים מחוץ לפלנטה. עד אז אותם טלמסרים לא דיברו מעולם עם תושבי הפלנטה שלנו וחברי הכת הם היחידים והראשונים ששומעים אותם. המציאות שבה חברי הכת חיים היא מעוותת ושקרית וריקי באה לסייע להם ולהכשיר אותם לתיקון".

"האמנתי בלב שלם לתוכן השיעורים שהעבירה ריקי", אומרת שפיגל בתצהירה. "הייתי נפעמת מהילת הידע והמסתורין שאפפה את ריקי ואת תוכן השיעורים שלה ונשביתי בקסמיהם של הסיפורים על השליחות של ריקי להצלת כדור הארץ, היותה אחת מחמשת הקיסרים על הכדור הזה ומפגשים עם חוצנים במקומות שונים בעולם במטרה להציל את כדור הארץ. . . רק לאחר שעזבתי את הכת ולאחר טיפול פסיכולוגי ממושך, הבנתי שאותה שליחות או מטרת על אינה בת השגה כלל וכי כל המטלות שהוטלו עליי והכספים שהוצאו ממני בתואנות שווא של 'הצלת כדור הארץ' נועדו אך ורק לצרכיה האישיים ולהגשמת הפנטזיות הפרועות של ריקי על חיי אושר ופאר".

"ריקי מעולם לא התייחסה לעצמה כאל אחת מחמשת הקיסרים של הפלנטה או כאל מורה שעברה הכשרה בכוכב אחר ונשלחה למשתתפים בקבוצה על מנת לסייע להם ולהכשיר אותם לתיקון וכיוצא בזה", נאמר בכתב ההגנה. "טענות אלה הנן חלק משרשרת טענות מופרכות מעיקרן וחסרות כל שחר, אשר אינן מותירות כל ספק באשר לחוסר תום לבה של התובעת. . . ריקי מעולם לא טענה כי הידע שרכשה מקורו ב'עולמות אחרים'. טענה זו מגוחכת ממש".

השיעורים והמפגשים תועדו בהקלטות ובכתב. הם גם הועברו לקלדנית מקצועית, הודפסו, נכרכו בכריכת עור מהודרת והוגשו לשחם כ"מנחה". עולה מהם כי בין שאר כישרונותיה, שחם יכולה לגרום לחברי הכת שלה לעוף. "בקשר למעוף", מצוטטת שחם בכתב תשובה שהוגש לבית המשפט בידי עורך דינה של שפיגל, "אם לא היתה לדליה (שחם) את האמונה, לי לא היה כוח, אני צריכה מולי את האחר, אני משתמשת באמונה של האחר, פיזיקלית אני מתחברת לממד החמישי. אני יוצרת תרגיל באב לכימיה. יוצרת ספייס טיים במרחב. היו חלקיקים שיצאו ממנה (מדליה) ויכולתי לבצע את המשימה. . . כשאני גרמתי לדליה לעוף השתמשתי בחוקים של המורה שלי. אתם ברמה מסוימת, אני יכולה להביא עצמי לסטייט אוף מיינד, שאתה יודע לעלות על תדר דרכי, שאתה יכול לעשות יש מאין".

הפולחןדני גולדברג

לפי התביעה, הפעילות בקבוצה לוותה בפולחן, טקסים, מנהגים קבועים, שטיפת מוח ושעבוד של החברים למנהיגה-סממנים המאפיינים קבוצות שמוגדרות ככתות. לחברי הקבוצה של שחם הוענקה הזכות והחובה לקעקע על גופם סמלים ממצרים העתיקה (כתב החרטומים, ציורי ספינקס) לפי מעמדם בהיררכיה ובמטרה להצביע על שיוך לגלגול קודם בממלכה העתיקה. שחם, אגב, מציגה את עצמה כגלגול של המלכה חתשפסות, מהחשובות בשושלת הפרעונית, שחיה בסביבות 1500 לפני הספירה.

שישה מחברי הקבוצה אף שינו את שמותיהם הפרטיים או את שמות המשפחה. גם שחם מתהדרת בשם נוסף: אנה. "כשהבת שלי החליפה את השם", מספר יואב, אחד האבות, "לא הסכמתי לקבל את השם החדש. בתגובה, היא לא דיברה איתי במשך חודש. כשהייתי מגיע לפגוש אותה, היא היתה נעלמת לי".

לפי כתב התביעה, שפיגל נאלצה לשמש כמטפלת אישית של שחם על בסיס יומיומי, ללא תשלום. "אין מילים לתאר את עריצותה של שחם ונתינותה של פנינה, אשר היתה כשפחה חרופה, עבד נרצע לכל רצונותיה, מאווייה ומכאוביה של שחם", נכתב בתביעה (בכתב ההגנה מכחישה שחם טענות אלה).

אחד המאפיינים העיקריים של כתות הוא הדרישה מהחברים לשמור על סודיות מוחלטת. היבט זה מאפיין גם את הקבוצה של שחם, מה שעשוי להסביר למה במשך שנים ארוכות לא דלף חומר על קבוצה החוצה-לא לתקשורת ולא לגורמים וולונטריים כמו המרכז הישראלי לנפגעי כתות, שהיום נותן ייעוץ ומלווה את המשפחות שנפגעו.

כתב התביעה מתאר מנגנון פיקוח שלא היה מבייש דיקטטורה קומוניסטית. כל מפגש של החברים עם גורם חיצוני חייב להיות מדווח. משברים אישיים, כשהיו, טופלו בתוך הקבוצה.

שחם וחסידיה מכחישים. "בשל אופיים החברתי והמעשיר של המפגשים, כל המשתתפים שלקחו בהם חלק תמיד הגיבו אליהם בשמחה ומרצונם החופשי", נאמר בכתב ההגנה. "מעולם לא הופעל לחץ כלשהו על מי מהמשתתפים בקב בוצת הלימוד או על מי מאלה שבחרו לעזוב אותה. מטבע הדברים, משתתפים שרצו לקחת חלק במפגשים נפגשו עם ריקי לשיחת היכרות, על מנת לוודא כי מדובר באדם אשר לו תחומי עניין שאכן קרובים לנושאים שבהם עוסקים המפגשים".

הפגישה שהתקיימה ביום שני בערב בביתו של דני גולדברג בצפון תל אביב נמשכה כארבע שעות סוערות. חברי הקבוצה הכחישו בלהט את טענותיה של שפיגל. בניסיונם לשכנע שבסך הכול מדובר בקבוצת לימוד לא מזיקה הם ארב גנו עוד באותו לילה מפגש עם זוג הורים שאין להם בעיה עם המעורבות של בתם בקבוצה. עם כל המצוקה הרגשית שהפגינו הם נשמעו רוב הזמן כמקהלה של איש אחד. לקראת סיום, כשנשאלו איך זה שאף אחד מהם לא מפגין אפילו שמץ של פקפוק, ושאולי יש משהו בטענות של שפיגל - פתח גולדברג במונולוג נסער: "פקפוק, איזה פקפוק? אני בסך הכול לומד פילוסופיה. אנחנו כל הזמן עסוקים בשאלות ובבחינות עצמיות. ועכשיו אני צריך לעמוד לפניך ולהתנצל?".

הילדים

באוגוסט 91' פתחו ריקי ודליה שחם גן ילדים בשם "גן דניאל" ברמת השרון. המטרה: "להקים מסגרת חינוכית אשר תהווה אלטרנטיבה למסגרות החינוכיות שהיו קיימות באותה העת ולשיטות החינוך הנהוגות בהם", נאמר בכתב ההגנה. במקביל, למדה דליה שחם חינוך אנתרופוסופי בסמינר דוד ילין בירושלים.

בשנה הראשונה לפעילותו היו רשומים בגן שני ילדים בלבד, אבל לא עבר זמן רב והוא הפך פופולרי. לאור ההצלחה נפתח בב2001 גן נוסף בהרצליה ולפני שלוש שנים הושק גן נוסף בגבול הרצליה-רמת השרון. כיום עובדים בגנים כ-18 אנשי צוות בשכר. דליה שחם היא הבעלים והמנהלת בפועל וריקי משמשת כיועצת. אין שום ראיות לכך שריקי ודליה שחם פועלות להחדיר את תורתן לילדים שבטיפולן.

"הם חילונים דתיים", מספרת אחת האמהות שבתה לומדת בגן. "עושים את העבודה ברמת אדיקות של דת. חרוצים, עמוקים, יסודיים, והערכים שלהם ראויים. יש הרבה הקרבה וקודש, אבל זה יכול להתקיים רק באליטיזם. חתך מצוין של אנשים. הם לא ירדו לפעילות בירוחם".

חברי הקבוצה משמשים כוח עזר בתפעול הגנים. בימי שישי הם מתנדבים, ולפני חגים מתגייסים לצביעות וניקיונות. אילנה, שבתה חברה בקבוצה כעשר שנים, מספרת: "היא היתה מנקה עם החברות שלה את הגן עד 12 בלילה. ביום היתה הולכת לעבוד, ובלילה היא בגן. דואגת לצעצועים, בובות, אפייה". שחם טוענת שהפעילות בגנים מתקיימת על בסיס התנדבותי.

שחם מעורבת גם בטיפוח הילדים של חברי הקבוצה. חלקם הצטרפו לנסיעות לחופשות באחוזה הפסטורלית בחבל פריגור שבצרפת-תוך שהם מקפידים לשמור על עמימות בפני סביבתם הקרובה. לבני המשפחה הם סירבו לספר היכן בדיוק יבלו את החופשה או למי מיועדות המתנות שרכשו לקראת הטיסה.

ימי ההולדת של ילדי החברים הם חלק מהווי. "אחותי העביט רה את הבנות לגן האנתרופוסופי ברמת השרון", מנדבת נירה. "בימי ההולדת של הבת הגדולה, כל הצוות של הגן היה מגיע. אני זוכרת שהוזמנו להצגה בת שעתיים. התפאורה היתה של פיות והסיפורים עם רוחות ושדים. ננזפנו שעשינו רעש. במשך שעתיים אסור היה לקום. הכול היה בפאר והדר. השקעה מטורט פת. הרבה כיבוד-פשטידות, לחמים מפוארים, כלים מושקעים. דליה ישבה ומיד הוגש לה מכל טוב. כולם שירתו אותה כאילו היא חולה סיעודית. היא היתה לבושה בבגדי מעצבים יקרים".

התלות

תלמידים מקבלים מרות של גורו ללא פקפוק. מילא צעירים מבולבלים שמחפשים את דרכם בעולם, אבל כיצד אנשים אינטליגנטיים, בעלי קריירה והישגים, מתפתים לסיפורים על חייזרים וטלמסרים? זו אחת החידות הגדולות של הקבוצה-וגם סוד הצלחתה של שחם.

רוב חברי הקבוצה הגיעו לשחם כשחוו משבר. לשפיגל, מטפלת סינית בעלת שם, ולחברה נוספת בקבוצה שהיא עובדת הסוציאלית, היה תפקיד מרכזי במנגנון הגיוס. שפיגל הפנתה חלק מלקוחותיה, אלה שחשה שהיו זקוקים לתמיכה, למפגשי ייעוץ אצל העובדת הסוציאלית. באופן פרדוקסלי, חלק מההורים שהיום יוצאים נגד ריקי שחם, טופלו על ידי שפיגל ושלחו אליה את ילדיהם או ביקשו ממנה המלצה על מטפל. מי שהופנה לפט גוש את העובדת הסוציאלית, התקרב לתחנה הבאה: שחם.

"הבת שלי מאוד רגישה", אומרת חנה, אחת האמהות, "היא חיפשה את עצמה. מאוד חסרת ביטחון. וכמו כל אחד, יש לה משט ברים בחיים. בשעת המשבר היא נפלה על העובדת הסוציאלית ומשם נשאבה למקום הזה. בהתחלה היה לה קשה. התלוננה שלא מרוצים ממנה ושהיא לא טובה מספיק. עם הזמן היא מצאה שם תמיכה, קבוצה של חברים אינטלקטואלים ברמה גבוהה. זה עשה עליה רושם".

תבנית זו חוזרת שוב ושוב בעדויות. "הבת שלי היתה על סף פרשת דרכים", מספר שלומי, אחד האבות. "היא היתה בטראומה. היה לה נוח שמישהו ישלוט בה, יכוון אותה וייתן לה תחושה שהיא הכי טובה בעולם. אני יכול להגיד לה את יפה, חכמה, נבונה. וואללה-זה דבר ברור מאליו שהורים אומרים. אבל כשט מישהו זר אומר את זה-זה נפלא. הם דאגו לה. כיוונו אותה בלימודים, סידרו לה עבודה".

מעטים החברים שהעזו לנטוש את הקבוצה. שחם, לפי התביעה, הפעילה אצל חסידיה מנגנון של מניפולציות רגשיות ובנתה מערכת של היררכיה פנימית שקשה לערערה. בדומה לגורואים אחרים מתוארת שחם כאישה כריזמטית בצורה חריגה, בעלת כושר רטורי מעולה, ידע וניסיון בפילוסופיה ותורת נפש. מגנט שמושך נפשות מחפשות.

לפי כתב התביעה, מי שהעז לערער על המנהיגה זכה לתגובה מיידית וכואבת: הוא הוקע על ידי שחם, בעלה, אחותו ויתר חברי הקבוצה, "מסע השפלות ועינויי נפש של ממש על אודות התנהלותו הפסולה. עינויים אלה כללו השפלות בפומבי ונידוי וחרמות", נכתב בכתב התביעה.

הסיפור הבא מעיד על אופי היחסים בתוך הקבוצה. ב-96' נפט טרה אמה של שחם, מינה רביצקי, בלי שהשאירה אחריה צוואה כתובה. לאחר מותה, נטען בכתב התביעה, פנתה שחם לפנינה שפיגל והסבירה לה כי כל רכושה של אמה צריך להגיע לידיה, וכי יש למנוע בכל מחיר מאחיה יצחק רביצקי ומאחותה עדינה פז לקבל חלק מהנכסים. שפיגל וורדה שמואלי שפון הצהירו בפני עורך דין על צוואה בעל פה (צוואת שכיב מרע), לטובת שחם, שנמסרה להן כביכול על ידי רביצקי סמוך למותה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב לא נתן אמון בדבריהן והשופטת דחתה ב-2001 את הבקשה לקיום הצוואה שבעל פה. לאחר המט שפט החליטו רביצקי ופז לתבוע את אחותם בגין הנזקים שנגרמו להם. הסיפור הסתיים בפשרה של 50 אלף שקל. "מן העדויות שהוצגו בפנינו מצטיירת תמונה של בת אחת, עדינה, אשר דאגה לאמה בחייה בכלל ובימיה האחרונים בפרט, ובת אחרת, ריקי, שבמשך זמן רב נמנעה מלבקר ולטפל באמה", כתבה השופטת ציפורה ברון בפסק הדין, והוסיפה: "אני נוטה לקבל את הטענה כי דווקא עדויותיהם של חלק מהעדים מטעמה של שחם-רביצקי לוקות בחוסר מהימנות".

החיים הטובים

הדירה ברובע הלטיני בפריזמה שמייחד את הקבוצה של שחם הוא שגרת פעילות נהנתנית במיוחד. תשכחו מלינה משותפת בקומונה וקיבוץ נדבות ברחוב. סמוך לבית בני הזוג שחם ברמות צהלה חונה ב.מ.וו יקרה. חברי הקבוצה חוגגים במשותף את החגים היהודיים והנוצריים, ומלווים את המפגשים בסעודת פאר. הארוחות נערכות במסעדות מסוג ארקדיה בירושלים או בבתי החברים. בתפריט: בשרים, פירות ים ויינות מיקבי בוטיק.
"אם חלילה היה בסעודה מאפיין אשר לא היה לרוחה של ריקי", נכתב בתביעה, "היה השיעור שלאחר הסעודה מתמקד כמעט כולו בחבר שתורו היה להכין את הסעודה והיה מתבצע לינץ' (לא פחות) עליו ועל אישיותו ואופיו, מצד ריקי, ובעידודה, וגם מצדם של יתר חברי הכת עד לרמה אקסטטית של התעללות של ממש".

כיאה לקיסרית, שחם רכשה לעצמה טירה, אחוזה בעיירה סרט ז'אק שבמחוז פריגור, צרפת, סמוך למערות לסקו (Lascaux) - מערות מתקופת האדם הקדמון שעל קירותיהן ציורים בני 15 אלף שנים. אבל לא רק הנוף הנפלא שבה את לבה של שחם. "לדבריה, אזור זה הנו בטוח יותר לנחיתה של חלליות", טענה שפיגל בתביעה, "ובכך לאפשר למי שצריך להגיע אליה-כדי להמשיך להנחות אותה בשליחות החשובה שהוטלה עליה-להגיע אליה ביתר קלות. לדבריה, במערות לסקו קיימות עדויות להגעה של מורים מפלנטה אחרת לכדור הארץ כדי לעזור לתושבי כדור הארץ להציל את האנושות".

אבל לא רק חייזרים מוזמנים לטירה. "אחי סיפר לנו שמסביב לטירה יש שטחי חקלאות של פטריות כמהין. בשבילנו לדמיין אותו רודף אחרי חזיר לחפש פטריות זה סוריאליסטי. הוא בן אדם שרגיל לעבוד 24 שעות ביממה ופתאום מתפנה לנסיעה של שבועיים בצרפת".

ניהול שגרה נהנתנית מחייב מקורות כספיים בלתי מסתיימים. בתביעתה טוענת שפיגל שמיום הצטרפותה לקבוצה נדרשה לשלם לשחם תשלום חודשי של 1,500 שקל. בחודשים שלפני עזיבתה הגיע הסכום ל-8,000 שקל. התשלום נקרא "מנחה" ומט לווה בטקס. הוא ניתן בתאריך קבוע, במזומן, במעטפה המקושטת בבדים מפוארים. צ'קים מתקבלים רק במקרים חריגים. את הכסף אוספת דליה שחם ומעבירה אותו לגיסתה.

בסביבה של ריקי יום-יום חג. שחם, נטען בתביעה, הטיפה בפני חברי הקבוצה לרכוש עבורה מתנות בכל הזדמנות: ביום הולדתה, שנחגג פעמים בשנה (בתאריך העברי, ז' באדר, יום הולדתו ויום פטירתו של משה רבנו, ובתאריך הלועזי), בחגים, בכל נסיעה לחו"ל. כשאחד החברים חווה משבר מומלץ לו להעניק מתנה נדיבה לקיסרית.

שחם מכוונת את מוקיריה על ידי אזכורים חוזרים בשיעורים של החפצים שבהם היא חפצה, כאילו היה מדובר ברשימת קניות מתוכננת לחתונה. "ריקי היתה מדברת במשך שיעורים שלמים על חפץ כלשהו אשר שמעה על אודותיו. . . פעמים רבות הסבירה ריקי כי החפץ הספציפי נחוץ לה להצלת העולם וכי היא לא מעוניינת בחפצים הללו, אשר הנם ריקים בעיניה, אולם זהו העול שעליה לשאת בו בהיותה אחת מחמשת הקיסרים של הפלנטה", נכתב בכתב התביעה.

כשנדרשו סכומי כסף גדולים כמו, למשל, לצורך רכישת דירה ברובע הלטיני בפריז, הכריזה שחם בפני הקבוצה על פרויקט שנועד להוות "אכסניה למפגשים עם המנחים שלה ולצורך השט למת השליחות שלה". שפיגל טוענת שמכרה לצורך הפרויקט את דירתה הפרטית והעבירה כמאה אלף דולר לרכישת הבית בפריז (בכתב ההגנה מכחישה שחם את הטענות של שפיגל, לפיהן הוצאו ממנה כספים שלא כדין וטוענת שכל כסף שהועבר אליה ניתן כמתנה, מתוך רצונם החופשי של הנותנים).

מקור הכסף

מכונית הב.מ.וו בחצר הבית של הזוג שחם בצהלהמה לקבוצה רוחנית-פילוסופית ולחיי חומר ראוותניים? בכתות רבות הגורואים מתעשרים מכספי החסידים. "ריקי שטפה את מוחם של חברי הכת, כי בגלל הרמה הרוחנית והתודעתית הגבוהה ביותר שלה היא חייבת להחזיק ברכוש ונכסים מהסוג האיכותי ביותר", נטען בכתב התביעה. "לעומת זאת, חברי הכת, הנמצאים ברמה רוחנית ותודעתית נמוכה יותר, אינם רשאים להחזיק ברכוש ונכסים מהסוג והאיכות שריקי רשאית להחזיק. . . התמזל מזלם של חברי הכת בכך שיש להם למי למסור את החומר שאספו, שהרי רק מסירת החומר בידי בעל תודעה כשלה, מביאה עימה גאולת הנשמה".
חברי הקבוצה לא התחמקו בקלות מהתשלום. "אותו חבר, שלא העמיד מנחה ראויה, היה עובר מכבש של לחצים כדי שלהבא יפגין יותר נתינה לשם נתינה ואף היה עובר מסכת של השפלות מילוליות על ידי ריקי, אורי ודליה ויתר החברים בכת", נכתב בתביעה.

כדי לקיים את אורח החיים המשופר נדרשו החברים למצוא מקורות מימון נוספים. הם לא הלכו רחוק מדי: בני המשפחה הפכו לכספומט המועדף. "לפני 14 שנה לאחותי היה סרטן מסוכן", מספר יהודה, "ולאחר טיפולים היא יצאה מזה בנס. לפני כן היתה לנו אחות גדולה שנפטרה בגיל 21. המוות שלה טלטל את המשפחה. לפני תשע שנים, צירף אותה האח שלנו לחבורה של ריקי. שניהם ניתקו את הקשר עם המשפחה, הפסיקו לבוא לאזכרות של אחותנו. בשלב מסוים היא התחילה לקחת הלוואות, גם מאמא, גם מדודה שלה. אמרה,'אני רוצה לפתוח עסק', כל מיני סיפורים. עם השנים זה הצטבר לסכום של 600 אלף שקל. כשיש לך ילדה שחיה בנס, שדופה, רזה, ואתה לא יודע מה עובר עליה ופתאום היא מסתובבת סביבך יומיים שמחה ואחרי ארבע ימים מספרת שהיא צריכה כסף כדי לפתוח עסק-אתה לא יכול להגיד לא. אתה מפחד שתרע לה והסרטן יחזור".

"הצורך בכסף היה היסטרי, אינסופי", מספר שלומי על בתו. "סיפורי אלף לילה ולילה. לא תכננה נכון את התקציב, אוטו חדש. זה הסתכם בעשרות אלפי שקלים. כל הזמן היו לה חובות. חובות היסטריים שרק הולכים וגדלים. לכל דבר ששאלתי אותה, היה לה מה לומר. ראיתי שההתנהגות שלה שונה מבעבר, בשנים הראשונות לא ידעתי שהיא בקבוצה של ריקי. כשאני מקשה, כל הזמן היא באה אליי בטענות. שאין לי רגש, שאני לא מבין. באה בטענות על דברים שהיינו לא בסדר בילדות, שחיינו בשקר. מוציאה מתחת לאדמה דברים. האשמות איומות. אמרתי, זה לא יכול להיות הילדה שלי".

ההורים מוצאים את עצמם קרועים בין הנטייה הטבעית לשמור על קשר עם הילדים ובין חוסר הרצון להיפרד מהסכומים העצומים. "הבת שלי לא מרימה טלפון לשאול מה נשמע-רק לבקש כסף", מספרת אילנה. "צריך לחרוק שיניים ולא לתת לקשר להתנתק. אם היא תתאבד-אני מתה איתה. חברות פתחו תוכניות חיסכון בשבילה, קרובי משפחה התגייסו. לא היה לה כסף לאכול. סגרנו לה את האוברדראפט כמה פעמים, אבל היא הסתבכה בהלוואות בשוק האפור".

במשפחות רבות הגיע רגע העימות לאחר סגירת הברז. "ברגע שאתה לא נותן כסף, אתה כבר לא האבא שלו. גמרנו. בשנייה, סוויץ'-מהיחסים הכי טובים, ללא מכירה אותי", מספר שלומי. "לא שומעים, לא קיימים. הרבה לילות לא ישנתי. מבחינתה כסף זה הדבר היחיד שהיא צריכה ממני. את הרוחניות היא מקבלת ממקום אחר".

בני המשפחה מתקשים עד היום להתגבר על הכאב שכרוך בניתוק מילדיהם. "ראיתי את אחי משתנה מול העיניים שלי", מספרת ענבר. "הוא היה עובד מצליח ופתאום התחיל לדרוש ממני כסף. אמר שהוא בלחץ. יום אחד הוא משך מהחשבון שלי בבנק מאות אלפי שקלים. הוא לא נימק למה הוא לקח את הכסף, אמר 'את חייבת לי'. זה לא היה אופייני לו".

" בשיעורים היתה מסבירה ריקי לחברי הכת", נטען בכתב התביעה, "שהתפקיד של ההורים הוא רק לתת, ולכן בכל פעם שצריך להשיג דבר עבורה או עבור הכת, מותר וצריך לפנות להורים ולבקש את הכסף. . . לטענתה , מה שבעיניהם של חברי הכת עשוי להיראות כלא נכון, לא ערכי ולא מוסרי, הוא דווקא הדבר הנכון, הכרחי והמוסרי".

הניתוק מהמשפחה

משפחות החברים בקבוצה גילו במקרים רבים שילדיהם מעדיפים את קיסרית הפלנטה על אמא ואבא. "המשפחה שלנו היא כמו חמולה", מספרת חנה. "יש פה סבא וסבתא שהוא קשור אליהם מאוד. הוא הבן האהוב ביותר על אבא. כשהגיע בימי שישי פתאום הוא צריך לנסוע עד שהביקורים נפסקו כמעט לגמרי. מסתגר בחדר ומדבר כל הזמן בטלפון. הרגשתי שמישהו מקדים אותנו, מישהו יותר חשוב".

ככל שעבר הזמן העימותים הקצינו. "באחד המפגשים הוא אמר לאבא שלו,'הייתי רוצה לעמוד מול בני המשפחה ולספר להם מי זה האבא האמיתי שלי'", ממשיכה חנה. "הוא היה בשוק. תמיד אמרנו,'הוא כל כך טהור, תמים', ופתאום מתגלה מפלצת. רצף של האשמות שלא ידענו מאיפה זה בא לנו. הבן שלנו, שהיה ישר כמו סרגל, שקרים זורמים ממנו. ירה רפליקות שלא קשורות לכלום:'אל תתערבו לי בחיים', 'אני לא הילד הקטן שלכם'. הרגשנו שמישהו מתכנת אותו. זה לא היה הילד שלנו".

ההורים הרגישו שהם נקלעו לקרב על בנם. "פעם אחת הוא עשה טובה ובעל כורחו הזמין אותנו לבית שלו. הוא התנהג כאילו אנחנו אנשים זרים. חיכה שרק נלך משם. אמרנו לו: אנחנו אוהבים אותך, לעולם לא נעזוב אותך, נילחם בשבילך. חיבקנו ונישקנו אותו. הרגשנו שהוא לא מסרב לחיבוק הזה. להפך".

"מוטיב ההתנתקות מהמשפחה הוא אחד המאפיינים הבולטים בכתות מיסטיות הרסניות", אומרת דנית קרן, מנהלת המרכז הישראלי לנפגעי כתות. "מהניסיון של המרכז מול כתות אחרות כמו הסיינטולוגיה והארי קרישנה, הניתוק מהמשפחה הוא הדרגתי. בתקופה זו קיים ניכור רגשי גדול כלפי ההורים. הילדים מאשימים אותם כמקור לכל הבעיות שלהם, אומרים שהם מפריעים להתפתחות הרוחנית שלהם ולכן הם צריכים לנתק עימם קשר. אם נוצר קשר בשלב הניתוק הטוטאלי, הוא נועד לניצול ההורים לסחטנות כספית".

מתברר שיש הורים שחיים בשלום עם הפעילות של ילדיהם בקבוצה של שחם. "אם היית פוגש אותי במאי שעבר, ודאי הייתי לחוץ לא פחות מההורים שפגשת", אומר שניאור עינם, שבתו פעילה בקבוצה מזה כמה שנים. "הלכנו למרכז הישראלי נגד כתות ותיארו לנו שזו הכת הכי נוראה, מסוכנת. יצאתי מרוסק לגמרי. ארבעה חודשים אספנו חומר ולבסוף החלטתי שאני פוגש את הבת שלי בארבע עיניים. היא היתה מזועזעת שהעליתי בדעתי שהיא עושה דברים כאלה. יצרו כאן אווירה של כת השטן. מאמינים בישו, אנה-זה לא ענייני. זכותם של בגירים לחיות איך שהם רוצים בתנאי שהם לא פוגעים בזולת. הבת שלי ובן זוגה לא מזיקים לאף אחד. נקודה".

אשתו גילה מאשימה דווקא את ההורים בניתוק. "נפגשתי עם חלק מהמשפחות כאן בסלון ביתי וגם מחוץ לבית, ואני שואלת את עצמי את מה הם מבכים. הרבה לפני שמאשימים את ריקי או כל גורו אחר, האם הם שאלו את עצמם בכנות כואבת מהו החלל שהם פערו בלבבות בניהם או אחיהם וביחסים שלהם איתם - שהם הלכו למלא במקום אחר? אני טוענת שהרבה לפני שאפנה חצים אל גורו, אל כת, אני קודם אשאל את עצמי מה חשוב לי בכל המארג הזה. מכיוון שהקשר איתה הוא הדבר החשוב לי, אני קודם כל אאמין לה ולא לפנינה ואתמוך בה בכל מקום שינסו לפגוע בה".

היציאה

ב-2004 נהרג בעלה לשעבר של שפיגל בתאונת דרכים. היא התארגנה לנסיעה ללוויה בארצות הברית. טלפון מוורדה שפון שמואלי, אחת המקורבות לבני הזוג שחם, הבהיר לה מי מנהל כאן את העסק. לשפיגל נאמר כי רק בתה אייל תטוס, ושעליה להסדיר את התשלום עבור הכרטיס. שפיגל נכנסה למשבר עמוק ופנתה לקבל עזרה מקצועית-מחוץ לקבוצה.

לפי כתב התביעה, בתחילת 2006 ביקש ממנה דני גולדברג שתעביר 25 אלף שקל לעו"ד אורי דניאל, שייצג את שחם במשפט העיזבון נגד אחיה, במסגרת החוב שחייבים לו היא ובעלה (וחברי הקבוצה התנדבו לשלמו). שפיגל הסבירה כי אין ביכולתה לשלם לאחר שהשתתפה בהוצאות גבוהות אחרות במסגרת פעילות הקבוצה. אבל לשחם, התברר לה, לא אומרים לא. גולדברג, לטענתה, המשיך ללחוץ (גולדברג מכחיש בתוקף ).

למחרת שיחת הטלפון היתה אמורה להיערך פגישה של חברי הקבוצה. שפיגל החליטה שזה הרגע לחתוך, לא לראות יותר את האישה לה היתה משועבדת שנים ארוכות. כדי למנוע את מסע הלחצים היא ניתקה את הטלפון. מאז לא חזרה לקבוצה.

למה לקח לה כל כך הרבה זמן? עזיבת חבר את הכת, במיוחד לאחר שהות של שנים, היא כמעט משימה בלתי אפשרית. "זה ממש כמו התמכרות לסם", מסבירה דנית קרן. "מנהיג הכת מפתח קשר של תלות באמצעות טכניקה של מיינד קונטרול (שליטה במחשבות): ניתוק האדם מהסביבה הקרובה, הכנסת תפישת עולם חדשה באמצעות שטיפת מוח, ותכנות מחדש על ידי שימוש במניפולציות פסיכולוגיות, כמו טיפוח רגשות אשם והורדת הדימוי העצמי. לחבר בכת נותר רק להיאחז בקבוצה. גם אם הוא רוצה לצאת החוצה, אין מי שיחכה לו".

התצהיר שצורף לכתב התביעה מצביע על הקושי של שפיגל לעזוב. "במשך שנותיי בכת הייתי אכולת רגשות אשם תמידיים על כך שאיני עושה מספיק עבור ריקי ושכדברי ריקי, אין בי נתינה לשם נתינה. תחושת האשם הכבדה הקשתה עליי להשתחרר מהשעבוד הנפשי ולעזוב את הכת במשך שנים ארוכות. מערכת היחסים המעוותת שנרקמה ביני ובין ריקי, והמעשים וההתנהגויות של ריקי כלפיי עולה כדי אלימות פרוורטית, אשר ליבתה את תחושת האשמה התמידית שלי".

בניסיון להסביר מדוע בחרה בסופו של דבר לפנות לבית המשפט אומרת שפיגל בתצהיר: "שטיפת מוח, שעבוד מנטלי, הולכת שולל, מרמה והונאה הינם חלק מאורח חייהם של המשיבים, אשר במכוונת מכוון הוציאו ממני סכומי עתק במשך תקופה ארוכה והסבו לי נזקים נפשיים קשים וכואבים, ומעל הכל ניתוק מבתי, בשר מבשרי. המעשים הנ"ל. . . הנם מהחמורים והקשים ביותר שניתן להעלות על הדעת".

המאבק של שפיגל שבר את מעטה השתיקה. היא נפגשה עם כמה מקרובי המשפחה והזהירה אותם מפני הסכנות הטמונות בקבוצה. אכולת רגשות אשם פרצה מולם לא פעם בבכי. "כששאלתי אותה איך היא היתה מסוגלת להישאר שם", מספרת אחת האמהות, "היא אמרה,'בלילה, במיטה או במקלחת-ידעתי את האמת'".

הסיפורים שנחשפו הכו בתדהמה את ההורים. תחושות הבטן קיבלו אישור. בחודשים האחרונים כמה משפחות יצרו קשר ביניהן רק כדי לגלות שדפוס הסיפורים כמעט זהה. הם החליטו לא להרים ידיים. מקווים שעוד הורים ישתפו אותם במידע.

בינתיים, נעתר שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב אבי זמיר לבקשת עורכי דינה של שפיגל, והסכים להטיל עיקול זמני על דירת המגורים של בני הזוג בצהלה, על הב.מ.וו שלהם ועל שתי פוליסות של ביטוח מנהלים/חיים הרשומות על שם ריקי ודליה שחם.

למרות התקווה שבחשיפת הקבוצה את הזמן אי אפשר להחזיר לאחור. "החיים שלה הוחמצו", כואבת אילנה. "היא מרוסקת, אין לה משפחה. היא יכלה להגיע להישגים גדולים. היא שילמה מחיר נפשי על זה. הקבוצה שיבשה לה את מערך החיים. כל החיים שלה הפכו לפקשוש אחד גדול".

מסע ההפחדה

שבירת קשר השתיקה הובילה להתקפת נגד. תחת הכותרת "גב' אייל שפיגל-הזנחה חמורה", נוסחה נגד שפיגל תביעה לפיצוי בגובה ארבעה מיליוני שקלים. המסמך צייר תמונה של אם מאיימת, מזניחה, שהרחיקה את בתה מאביה וחשפה אותה לסיטואציות אינטימיות בבית. במקביל, הוגשה על ידי ריקי, אבי ודליה שחם תביעה נגד שפיגל בסך מיליון שקלים.

סמוך לתחילת הדיונים בבית המשפט הופיעו באינטרנט הכפשות על שפיגל. במקביל, טוענים עורכי דינה, החברים הפיצו שמועות פרועות לפיהן היא שכבה עם כל חברי הכת וניהלה אורח חיים מופקר. בנובמבר 2008, הגישו שניים מחברי הקבוצה-יובל רייט ועטרה גולדברג-שתי תלונות נגד שפיגל לנציב תלונות במשרד הבריאות. האשמה: "התחזות, רמייה ורשלנות" (בתפקידה כמטפלת סינית). שפיגל , באמצעות עורכי דינה ממשרד מישל אוחיון ושות', מכחישה את ההאשמות.

המלחמה לא הסתיימה כאן. שלושה מחברי הקבוצה הגיעו למרכז לימוד אמנות הלחימה "סון קואן מו", שבו למדה שפיגל, עד שנאלצה לעזוב מחשש להתעמת איתם. היה לה מה לחשוש: לפי התביעה, כשאחת מחברות הקבוצה תבעה לפני כמה שנים את אחד החברים, היא קיבלה איומים מצד חסידי שחם. צמיגי מכוניתה נחתכו כמה פעמים וצואה נמרחה על דלת ביתה.

גם המשפחות שתמכו במאבק של שפיגל סומנו. מי שנחשד בשיתוף פעולה, קיבל אזהרות ואיומים בתביעות דיבה וניתוק מהילדים. "לפני כמה שבועות", מספר יהודה, "גיליתי שמישהו פתח לי דף באתר היכרויות של הומואים. הוא פרסם את מספר הטלפון שלי, הוריד תמונה שלי מאתר היישוב הדתי שבו אני מתגורר. קיבלתי גם שיחות טלפון מבחורים. זו היתה רשעות אמיתית. אני בן אדם שומר מצוות. התלוננתי במשטרה כדי שיבינו שלא יהיה מעשה שלא ייענה בתגובה".

" הבת שלנו אמרה", מספרת אחת האמהות, "שעד שלא ננתק את הקשר שלנו עם פנינה, היא לא תהיה איתנו בקשר. היא אמרה שפנינה מסיתה אותנו, והיא שומרת על חברים יקרים. אני מצלצלת אליה כל שבוע. מדברת עם השפופרת. אוספת את הדמעות שאין לי ומספרת לשפופרת מה עבר עלינו בשבוע".
להורים נותר רק להתפלל: "זה סיפור שמפחיד אותי. יש כל הזמן פחד שיקרה משהו, שזה יתרסק", חושש יואב. "אני פוחד שהבת שלי לא תבוא אליי יותר. מישהו יתערב בחיים שלה ואני אספוג. אני חוטף המון, אבל סופג. אני רק יכול לקוות לטוב, אבל אני יודע שאני חי על זמן שאול".

לפני כחודש יזמו חברי הקבוצה מפגש עם כמה בני משפחה שהתלבטו אם להצטרף למערכה נגד שחם. הם שלפו את נשק יום הדין. אייל שפיגל סיפרה לאחד ההורים על הדברים הנוראיים שכיכול חוותה, ששיאם התעללות מינית על ידי מטופלים בקליניקה של אמה (עורכי הדין של שחם מכחישים כי הלקוחות שלהם הם אלה שהטרידו את שפיגל. לטענתם, הקורבנות האמיתיים של ההכפשות וההשמצות הם דווקא בני משפחת שחם וחברי הקבוצה האחרים).

שפיגל הרגישה שכל הקווים נחצו. היא שקלה לעצור את ההליך המשפטי, אבל לבסוף החליטה להמשיך במלחמה. לפני כחודש התקיים דיון ראשון בתיק. שפיגל, שהתמקמה באחת השורות הראשונות באולם, לא העזה להסתכל מה מתרחש מעבר לגבה. ריקי שחם ישבה באחת השורות האחרונות.

"אוסף טענות הזוי"

דני גולדברג, אחד הפעילים המרכזיים בקבוצה של ריקי שחם, העביר ל"סופשבוע" תגובה בכתב:
"לדאבוננו, אנו עדים להוכחה נוספת כי כאשר אדם מונע מתאוות נקם ובצע כסף, יש ביכולתו להרוס כל חלקה טובה בחייהם הפרטיים והמקצועיים של בני אדם אחרים, ובמקרה זה קבוצת לימודי פילוסופיה, אשר בחריצת לשון אחת הפכה להיות כת מסוכנת ואלימה'. לא ניתן לתאר במילים את הפגיעה באנשים פשוטים, ישרים והגונים, והנזק שנגרם להם ולבני משפחותיהם.

"הטענות שמועלות בכתב התביעה הנן אוסף של כזבים שאין כל קשר בינם ובין המציאות. אני ושאר חברי הקבוצה הננו אנשים בגירים, חופשיים ועצמאיים בדעתם, כולנו חברים בקבוצת לימודי הפילוסופיה מרצוננו החופשי, מפיקים מכך הנאה ותועלת אישית רבה, ואיננו נתונים לכפייה או להשפעה כלשהן. אנו בשום פנים ואופן לא חברים בכת.

"אנו מאמינים בעשיית צדק ומצפים כי בית המשפט יברר במהירות וביעילות את אוסף הטענות ההזוי שבכתב התביעה. אין לנו ספק כי בית המשפט יגלה בסופו של דבר כי לא מדובר בפחות מילקוט של כזבים". ד יוסי אשכנזי, עורך הדין של ריקי ואבי שחם ודליה שחם, העביר את התגובה הבאה:

"הטענות המועלות הנן שחזור של טענות המועלות בכתב התביעה. מדובר בטענות שקריות בעליל, המוכחשות על ידי מרשי מכל וכל. "החברים בקבוצת הלימוד הנם אנשים בגירים, חלקם באים בימים. כולם כשירים וצלולים בדעתם."'מסע ההפחדות הנטען במכתבך אינו אלא היפוך של המציאות. על פי המידע שהגיע לידיעתנו, מאז הוגשה התביעה פעלו גורמים שונים על מנת לזרוע פחד ובהלה בקרב בני משפחות של חברי הקבוצה, ועל מנת לגרום פילוג וקרע בדרך של הפצת הכפשות מכוערות וחסרות שחר. כל שעשו חברי הקבוצה הנו לבוא בדברים עם בני משפחתם, ולבקש מהם לחדור ממסע השיסוי וההשמצה. "הדברים שבחרו להביא לידיעתך, הנם דבריהם של בעלי אינטרסים, המונעים על ידי העניין האישי שלהם בדבר ואין ביכולתך להכיר, קל וחומר לשפוט, את הרקע העובדתי האמיתי שלהם.

"מרשיי מצויים מחוץ לישראל, החל מאתמול, ולפיכך אין כל טעם בהצעה כי יתאפשר להם למסור תגובה מפורטת יותר. אילו העיתון חפץ להעניק למרשיי הזדמנות אמיתית כזו, מן הסתם היה פונה אליהם יותרמ-24 שעות טרם הדפסת הכתבה המיועדת. "נוכח האמור, אציע לעיתונכם לשקול שנית את פרסום הכתבה, שאין בה מאומה מלבד חזרה על דברי בלע חמורים שנכתבו על ידי מרשיי בחסות תביעה לבית המשפט. עדיף היה כי תאפשרו לבית המשפט לברר את התביעה עד תומה, ולהכריע בה, טרם שאתם נותנים יד למאמציה של הגב' שפיגל למרר את חיי מרשיי". תגובתה של ורדה שמואלי שפון לא התקבלה.

ג'יפ, מרצדס, יהלומים

סכום ההוצאות המלא של שפיגל, לפי כתב התביעה, עומד על 2.7 מיליון שקל. מסע הרכישות שהיא מימנה מכיסה הפרטי ומפורט בתביעה אכן עושה רושם דמיוני (בסוגריים מופיעים הסכומים שהוציאה פנינה שפיגל בפועל, כפי שמופיעים בכתב התביעה, לא הסכומים הסופיים של הפריטים): נסיעתה ליפן של שחם, בעלה והחברים אורי צייג ודני גולדברג ב-2005 (30 אלף שקל).  ג' יפ מסוג מרצדס (50 אלף שקל). שכר הלימוד של בתה של שחם בבית ספר פרטי ברשפון (12 אלף שקל). תנור מסוג "הגה" לאחוזה שבסרז' אק (50 אלף שקל). מקרר יוקרתי מסוג "ויקינג" (שפיגל התחייבה לשלם 10,000 יורו, מתוכם הספיקה לשלם רק 3,500). סט סירים יוקרתי לאחוזה (5,000 שקל ). תנור "לוקרנו" לדירה של שחם ברמות צהלה (50 אלף שקל). פסל מצרי עתיק של אוזיריס, שמו היווני של אל המוות המצרי (10 אלף דולר). פסל מצרי עתיק של איזיס, אחותו ואשתו של אוזיריס (2,000 דולר מתוך 10,000 דולר ).  עגילים מצריים (10,000 דולר ). חפצי נוי לחצר הבית באחוזה בצרפת (5,000 דולר . העילה: יום הולדת של אבי שחם).  25 איקונות מזהב ממנזר הבנדיקטיניות במזרח ירושלים (100 אלף שקל). עטים יוקרתיים, בהם אחד מאבן ג' ייד ירוקה (25 אלף שקל). יהלומים (50 אלף שקל, לא כולל יהלום שקיבלה שפיגל בירושה שגם אותו העבירה לשחם). כלי כסף מחנות עתיקות ביפו (10,000 שקל ). מימון החזר הלוואה לעו"ד אורי דניאל (100 אלף דולר). תשלומי מסים עבור גן דניאל (50 אלף שקל). החזר חודשי על המשכנתה של הבית של ריקי ואבי שחם ברמות צהלה (2,500 לחודש ).

שחם: "התביעה היא ילקוט כזבים"

בכתב ההגנה שהגישו ריקי שחם-רביצקי, אבי שחם ודליה שחם באמצעות משרד הרצוג פוקס נאמן הם מכחישים שמדובר בכת. לדבריהם, בסך הכול מדובר בקבוצה שנפגשת באופן קבוע, שומעת שיעורי פילוסופיה שמונחים על ידי שחם ואף חוגגת במשותף, אבל אין בה כל סממן של כת, פולחן או תורות נסתר מופרכות. כתב התביעה נקרא בפיהם "ילקוט כזבים" ומומשל לפרוטוקולים של זקני ציון.

"לכל אחד מהמשתתפים בקבוצה חיים עצמאיים ושלמים משלו, שאינם קשורים לקבוצה-בית, משפחה, עבודה וחברים", נאמר בכתב ההגנה. "בניגוד לרושם השלילי אותו מנסה התובעת לצייר, לפיו מדובר בדבוקה של אנשים אשר לא ניתן להפריד ביניהם, וב'כת' דמונית השולטת בכל אספקט ואספקט של חייהם של החברים בה, הרי שמציאות הדברים שונה בתכלית.

"בפועל, המפגשים השבועיים נערכים בשעות הערב ולאחר שכל אחד ואחד מהמשתתפים בקבוצה התפנה מעיסוקיו. לאחריהם, איש איש פונה לדב רכו, למשפחתו, לחבריו ולשגרת יומו ב שאינם קשורים במאום לקבוצת הלימוד. למעשה, מבחינת היקף הזמן והתדירות, ניתן להמשיל את המפגשים השבועיים ל' חוג' המתקיים בתדירות של פעמיים בשבוע, בהבדל אחד-ש' הרשומים' אליו הפכו עם השנים שחלפו לחברים קרובים גם מחוץ לשעות המפגשים".

מלבד הכחשה גורפת של הטיעונים שמופיעים בתביעה של שפיגל (ובעדויות שאסף "סופשבוע" ), מוצגת שפיגל כד ב מון מוחלט: אישה מניפולטיבית ושקרנית סדרתית, אם שהתעללה באכזריות בבתה, מתחזה לפסיכולוגית ולמטפלת מוסמכת, חברה נקמנית שהוקאה מקבוצת לימוד פתוחה, משוחררת וביקורתית. אורח החיים הנהנתני שמוצג בתביעה הוכחש, אבל כתב ההגנה מספר שאופי הארוחות והחגיגות הם בין היתר "תולדה של חשיבה פילוסופית השמה דגש על אתיקה, אסטטיקה והיכולת ליישמם בחיי היומיום. על ידי מסורת זו ניסו המשתתפים בקבוצה ליצור חמימות ואווירה א-פורמלית בקבוצה".

בנוגע למנגנון התשלומים, טוענים ראשי הקבוצה כי עד 2008 ההשתתפות בשיעורים לא היתה כרוכה בתשלום, ומשנה זו שילמו החברים כב800 שקל לחודש. "בסיומם של המפגשים, היו חברי הקבוצה שבחרו לעשות כן, מעבירים לריקי מכתבי תודה אשר לעתים הכילו סכומי כסף שתאמו את רצון הנותן". כתב ההגנה מודה כי בני הזוג שחם החזי ב קו את הדירה בפריז והאחוזה בפריגור (שממונה, לטענתם, על ידי קבוצת רוכב שים כשהשקעה) ומספר כי הנסיעות הרבות לצרפת מיועדות לפגישות של אבי שחם עם ילדיו ו"קבלת טיפולים רפואיים הניתנים לריקי על ידי רופא מקומי זה שנים רבות, המטפל בבעיות הבריאותיות שמהן היא סובלת".

וחברי הקבוצה? "מעת לעת, לנסיעותיהם של ריקי ואבי מתלווים גם חברי קבוצה אחרים ובני משפחותיהם למטרות חופשה ונופש. במהלך נסיעות משותפות אלו מימנו ריקי ואבי בעצמם את עלויות נסיעתם וחברי הקבוצה מעולם לא התבקשו להשתתף במימון זה". גם מימון הנסיעה ליפן הוכחש:

"בשנת 2005 נסעו אבי וריקי וחברי קבוצה נוספים ליפן. הרקע לנסיעה היה זכיית קטלוג עבודות אמנות של אבי ושל אורי צייג, בעיצובו של דני גולדברג, בתחרות עיצוב בינלאומית שנערכה ביפן. לבקשתו של גולדברג הלוותה לו שפיגל סך של כב7,000 דולר למימון הוצאות הנסיעה. הלוואה זו הוחזרה לשפיגל במלואה זמן מה לאחר שובו של גולדברג מיפן". אנשי הקבוצה, לטענת ההגנה, לא השתתפו במימון האחוזה.

שחם מכחישה את הטענה ששפיגל נתנה לה מתנות ושסכומי הענק הוצאו בכפייה. היא טוענת שעל חלקם חלה התיישנות, ושבכל מקרה היא החזירה לשפיגל את ההלוואות שקיבלה ממנה. "ריקי מעולם לא הפעילה לחץ כלשהו על מי מהמשתתפים בקבוצה, לרבות שפיגל, על מנת לשעבדם ולגרום להם להעביר אליה את רכושם".

הנתבעים רואים את עצמם כמי שתמכו באייל שפיגל לאורך השנים, ואף הצילו אותה מידיה של האם המזניחה. "אייל מצדה החליטה שהיא מעדיפה לא להיות בקשר עם אמה, נוכח התנהגותה המחפירה של התובעת כלפיה, משך כל חייה, ואף הודיעה כך לפנינה, לא כחל ושרק".

שחם אף הגישה תביעת נגד בגובה מיליון שקל על הוצאת דיבה בעקבות הטענות של שפיגל.

הבהרה

בכתבה זו, המופיעה במוסף "סופשבוע" של מעריב נזכרת, בין היתר, תביעה שהגישה גב' פנינה שפיגל נגד ריקי שחם־רביצקי, אבי שחם ודליה שחם. בהמשך לפרסום זה מובהר, כי ביום 1 באפריל ‭,2009‬ פנתה גב' שפיגל לבית המשפט המחוזי בתל־אביב בבקשה למנוע את פרסום הכתבה, ולבקשתה ניתן על־ידי השופט התורן רענן בן-יוסף בערבו של יום צו ארעי, האוסר על פרסום בקשר להליך המשפטי אשר מנהלת גב' שפיגל נגד ריקי שחם ואחרים. 

מעריב מצדו הגישה בקשה בהולה למתן רשות ערעור על החלטה זו. תוקפו של הצו הארעי הותנה בהפקדת התחייבות עצמית וערבות צד ג' בסך של מיליון.  הואיל ולא עלה בידי גב' שפיגל להמציא ערבות צד ג' כאמור, צו המניעה הארעי לא נכנס לתוק־פו והתאפשר פרסומה של הכתבה המופיעה בעמ' 18 במוסף "סופשבוע" ככתבה וכלשונה ונתייתר המשך ההליך המשפטי.

למען הסר כל ספק יובהר, כי גב' שפיגל לא שיתפה פעולה בשום שלב עם העיתון בכל הנוגע להכנת ולפרסום הכתבה והתנגדה לפרסומה ולהצגת פרטים מזהים שלה ושל בתה במסגרת הכתבה וצר לנו אם וככל שהתקבל רושם אחר מן הכתבה.

קישור לכתבה ב- NRG

 


 


Go Back  Print  Send Page

כל זכויות היוצרים והקניין הרוחני באתר המרכז הישראלי לנפגעי כתות שייכות למרכז הישראלי לנפגעי כתות (להלן "המרכז") או לכותבים וגופי תקשורת אשר נתנו למרכז את הסכמתם לשימוש בחומר. אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, להציג בפומבי, לשנות, לפרסם, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט באמצעי תקשורת אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר, להעביר, למכור, להפיץ או לעשות שימוש מסחרי כלשהו, במידע, במאמרים, בסרטים, בקבצים המופיעים באתר או בכל חלק שלהם, אלא באישור מראש ובכתב מאת המרכז.

 


'המרכז הישראלי לנפגעי כתות (חל"צ)'
רח' בן גוריון 24 (בית ליגב), רמת גן
טל:  03-6708811, פקס: 03/6708822       
דוא"ל -
sos.katot@barak.net.il
 

[חזור למעלה]        [הוספה למועדפים]       [מפת האתר]       [יצירת קשר]

 

לייבסיטי - בניית אתרים